|
|
עמוד:26
עמוד 1 26 חֵלֶק א "זֶהוּ עֵץ הָאָלֶפְבֵּית," אָמְרָה הַנְמָלָה . "לָמָה קוֹרְאִים לוֹ עֵץ הָאָלֶפְבֵּית ? " שָׁאֲלָה אוֹתָה חֲבֵרָה שֶׁלָה . "כִּי עַד לִפְנֵי לֹא הַרְבֵּה זְמַן הָיוּ עַל הָעֵץ הַזֶה הֲמוֹן אוֹתִיוֹת . הֵן גָרוּ לָהֶן בְּשִׂמְחָה לְמַעְלָה, בְּרֹאשׁ הָעֵץ, וְקָפְצוּ מֵעָנָף לְעָנָף . כָּל אוֹת בָּחֲרָה לְעַצְמָה אֶת הֶעָלֶה הַמְיֻחָד שֶׁלָה, וְעָלָיו הִיא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּמִתְחַמֶמֶת בִּימֵי הַקַיִץ אוֹ מִתְנַדְנֶדֶת בְּרוּחַ הָעֶרֶב הַקַלָה שֶׁל הָאָבִיב . יוֹם אֶחָד הָרוּחַ הַקַלָה נִהְיְתָה עַזָה, וְהָרוּחַ הָעַזָה הָפְכָה לִסְעָרָה . הָאוֹתִיוֹת נִצְמְדוּ לֶעָלִים בְּכָל הַכּוֹחַ, אֲבָל חֵלֶק מֵהֶן עָפוּ מֵהָעֵץ, וְאֵלֶה שֶׁנִשְׁאֲרוּ נִבְהֲלוּ מְאוֹד . כְּשֶׁהַסְעָרָה חָלְפָה, נִצְמְדוּ זוֹ לְזוֹ מֵרֹב פַּחַד כָּל הָאוֹתִיוֹת יַחַד, וְיָרְדוּ לָעֲנָפִים הַנְמוּכִים . שָׁם הֵן הִסְתַתְרוּ בֵּין הֶעָלִים הַצְפוּפִים . עֵץ הָאָלֶפְבֵּית מֵאֵת לֵיאוֹ לֵיאוֹנִי
|
|