|
|
עמוד:44
באזור רכס לבן הסמוך לירושלים, שעתידות לקום בו שכונות מגורים, הכנסנו למים שזרמו על פני הקרקע חומרים זוהרים ובדקנו מאיזה מעיין הם נובעים . כך יכולנו למפות את הזרימה התת - קרקעית של מי התהום ולדעת איפה לא לחפור כדי לא לפגוע באקוויפר ובמי התהום . מה המצב של מי התהום בישראל ? בישראל הניהול של מי התהום מתקדם מאוד – כל האקוויפרים ממופים, ברור מהם הגבולות של כל אחד, ומהם מקורות ההזנה שלו . נתוני ההזנה מאפשרים לחשב כמה מים אפשר להפיק מהאקוויפר כך שהכמות ששואבים לא תעלה על הכמות שתחלחל במהלך החורף . מיפוי מקורות ההזנה מאפשר למנוע כניסה של מזהמים אל האקוויפרים . בישראל יש גם אקוות מאובנות ( פוסיליות ) , בעיקר בערבה, שנאגרו בהן מי תהום בעבר הרחוק וכיום לא מקבלות הזנה חדשה . מרבית מי השתייה בישראל מגיעים כיום ממפעלי התפלה . מדוע עדיין יש חשיבות למי התהום ? אנחנו לא יכולים להסתמך רק על התפלה, לא מבחינה ביטחונית ולא מבחינת המחיר הכספי והאקולוגי, ולכן חשוב לשמור על מקורות המים הטבעיים שלנו . העניין חשוב לא רק בנוגע למי התהום אלא גם לנגר העילי . הנגר העילי בערים נאסף ברוב המקרים אל מערכת הביוב העירונית ונשפך לים או למפעלי טיהור . חבל, כי מי הגשמים האלה יכולים לחלחל אל מי התהום ולהעשיר אותם . היום מקדמים חקיקה שתחייב בנייה שמשמרת את מי הגשמים . יש כמה אפשרויות . אפשרות אחת היא לאסוף את המים מהמרזבים ולהחדיר אותם לאדמה . אפשרות שנייה היא להשאיר שטח חשוף, שאינו מבונה או מרוצף, כך שלפחות חלק מהמים יחלחלו לתוך הקרקע . אפשרות שלישית היא לאסוף את מי הנגר העילי לבריכות שמהן יחלחלו המים חזרה לתוך הקרקע . כאן נכנסת העבודה שלי בתכנון פרויקטים של בנייה – אני בודקת את טיב הקרקע כדי לראות שהיא מאפשרת חלחול, ומאתרת חללים קארסטיים שיכולים להסיט את זרימת המים המחלחלים ולסכן את הבנייה . למה החלטת ללמוד גאולוגיה ? כי הנושא עניין אותי מאז שאני זוכרת את עצמי, ובזכות העובדה שהלכתי לחוג גאולוגיה כשהייתי ילדה . למדתי באוניברסיטת באר שבע לתואר ראשון ואחר כך המשכתי לתואר שני ולדוקטורט שבמסגרתו חקרתי את המערכת ההידרולוגית של נהר הירדן . עד היום אני אוהבת את הנושא ונהנית מ"פיצוח" פרויקטים בתחום ההידרוגאולוגיה . נביעת מים באזור המגע בין השכבה האטימה לשכבה המחלחלת כשליש מכמות הגשם מחלחלת למי התהום 44
|
|