|
|
עמוד:13
של מודעות ( ערנות ) עצמית ובין - אישית , וכן התבוננות בשיח הן מנקודת המבט של התכוננות לקראתו והן באופן רפלקטיבי . טיפוח ההאזנה והבנת הנשמע - תלמידים מסוגלים להאזין לטקסטים מורכבים וארוכים יותר מאלה שהם מסוגלים לקרוא בכוחות עצמם , במיוחד בשלבים הראשונים של רכישת הקריאה . מכאן , שהתלמידים יכולים להפיק הנאה מן ההאזנה לטקסטים מורכבים כאשר הם לא נדרשים לקרוא אותם . בעת ההאזנה המאזינים מפתחים תסריט של העלילה , והתסריט מאפשר לזכור טוב יותר את העלילה . בחוברת , 3 - 1 במדור " מה נשמע היום " הובאו טקסטים ארוכים , ספרותיים או אחרים , שמטרתם טיפוח האזנה . מטרת הטקסטים האלה לפתח האזנה ממוקדת : זיהוי רעיון מרכזי , זיהוי פרטים התומכים ברעיון המרכזי , הסקת מסקנות , האזנה לטון הדיבור ורגישות למשלב . השיעור העוסק בהבנת הנשמע כולל שלושה שלבים : פעילויות הכנה לפני הקריאה , קריאת הטקסט מספר פעמים על ידי המורים ופעילויות בעקבות הקריאה בחוברת ובעל פה . בניגוד לקטעי הקריאה הקצרים בחוברות , הטקסטים להאזנה יהיו ברמת קושי גבוהה הרבה יותר - ארוכים יותר , אוצר מילים עשיר יותר , תחביר ושיח מורכבים יותר . את הקריאה יבצעו המורים . בעקבות האזנה תוכלו לנהל שיחה בכיתה , לפי ההנחיות הספציפיות במד " ל . בחוברות התלמידים יבצעו מטלות הנשענות על חשיבה ברמה גבוהה , אך הפעולות פשוטות לביצוע . טיפוח השיח הדבור - כדי להשיג את עיקרי המטרות בנושא זה לכיתות א - ב ( ראו בתכנית הלימודים ) , מומלץ להעלות את השיח הדבור ואת מוסכמותיו למודעותם של הילדים תוך התנסות פעילה ורציפה . כדאי לנצל הזדמנויות שונות במהלך הלמידה ולהפוך את השיחה בכיתה לפעילות למידה יומיומית . כשהילדים מגיבים לדברי אחרים צריך להפנות את תשומת לבם לרלוונטיות של תגובתם לנושא המדובר : " האם מה שאתם מספרים קשור למה שדנה סיפרה ? " הנחו את הילדים למבנים , כגון : " לי קרה מקרה דומה / שונה ... " , " כשדבר כזה קרה לי הרגשתי ... / עשיתי ... " , " אני הייתי עושה משהו אחר ... " וכיו " ב . התגובה פותחת בהתייחסות אל מה שנאמר קודם וממשיכה בהתייחסות אישית של הדובר . כשהילדים מביעים עמדה אישית על נושא או על סוגיה שהועלתה לדיון כדאי להנחותם לשימוש במבנים , כגון : " אני מסכים / לא מסכים עם יוסי , כי ... " או " הדעה שלי אחרת . אני חושב ש ... " , וכיו " ב . מבנים כגון אלה מארגנים את החשבה - תחילה קביעת העמדה ואחר כך הנמקתה - ומונעים גלישה לפיזור נפש ולדיבור אסוציאטיבי . כשהילדים מספרים על חוויה אישית או על אירוע , כדאי להנחותם לספר על פי רצף האירועים - לפתוח במה שהיה בהתחלה , להיצמד לסדר ההתרחשויות ולסיים בתיאור המצב בסוף ההתרחשות . כדאי להסביר להם שככה הילדים האחרים יוכלו להבין את הסיפור . כדאי להנחות אותם להפריד בין העובדות , כלומר ההתרחשויות , לבין הרגשות שליוו את האירוע במהלכו ובסופו . כדאי להנחות למבנה מארגן כגון " בהתחלה ... אחר כך ... ואז ... בסוף ... " . כמובן , לא תמיד אפשר לכבול את המבעים לדגמים המובנים , ולצד אלה רצוי להפנות את תשומת הלב של הילדים לאפשרות הלגיטימית לגמישות המבעים , על פי הנסיבות . כשהילדים שואלים שאלות על מידע ששמעו , בין אם סיפור אישי ובין אם תוכן אחר , כדאי ללמדם לתכנן את השאלה , למקד אותה בפרט מסוים ולהתאים את מילת השאלה ההולמת , במבנה כמו " אני רוצה לשאול על ה ... למה / איפה / כמה / מי וכיו " ב .
|
|