|
|
עמוד:97
. 5 מדינות הנפט לעתים קרובות כשדנים בהתפתחות העירונית בת זמננו בעולם הערבי מתעניינים במדינות שהתעשרו בפתאומיות , במדינות שעד לפני כמה עשרות שנים הייתה בהן אוכלוסייה דלילה של נוודים , שכמעט לא היו בהן ערים ושהיו עניות למדי . במדינות האלה - לוב , ערב הסעודית , בחרין , קטר , כווית , ברית האמירויות הערביות ועומן - התרחשו תהליך העיור והשינויים החברתיים במהירות הבזק . מדינות אלה אינן אלא חלק זעיר ולא אופייני של העולם הערבי . אף כי אוכלוסייתן גדלה מאוד בשל הגירה ממדינות אחרות , מספר תושביהן אינו עולה על % 10 מכלל האוכלוסייה הערבית בעולם . מספר התושבים הקטן הזה אינו תואם את הכנסותיהן של המדינות האלה : יותר ממחצית מהתל " ג ( תוצר לאומי גולמי ) של העולם הערבי כולו מקורו במדינות האלה , ויש לכך חשיבות רבה במשברים שהתרחשו בזמן האחרון באזור ➜ . השילוב של אוכלוסיות קטנות , ההכנסה ההולכת וגדלה בקצב מהיר , והתלות במשאב אחד מתכלה - הנפט - הביא לכעין ניסוי מדהים שבו התרחש עיור מהיר " בתנאי חממה " . לפיכך , תהליך העיור במדינות הנפט הוא תופעה חברתית קיצונית . ואם מניחים הנחה כללית , שחקירת תופעות חברתיות קיצוניות מסייעת להבין טוב יותר את החברה - על היבטיה השונים - כדאי לבחון ולבדוק את תופעת העיור . מחקירת התופעה עולים כמה עניינים , המפורטים בהמשך . תחילה יש לציין את הגידול המהיר באוכלוסייה - כמעט כולו באזורים העירוניים . מדינות הנפט הן בעיקרן ערי מדינה ובהן % 80 עד % 90 מכל האוכלוסייה חיים בעיר הבירה ( פרט לערב הסעודית וללוב , ששטחן גדול ויש בהן ערים רבות ואזורים חקלאיים מעטים ) . שנית , חלק ניכר מן האוכלוסייה כולל תושבים זרים שלהם זכויות מוגבלות ביותר . בשנת 1980 כמחצית מהתושבים בכווית , בברית האמירויות הערביות ובקטר , וכרבע מתושבי מדינות הנפט האחרות , היו " פועלים אורחים " . כמעט לאיש מהם לא היה כל סיכוי לקבל אזרחות , וזכותם להישאר במדינות האלה הייתה מוגבלת ביותר . בזמן מלחמת המפרץ גורשו עובדים זרים רבים מכווית ומערב הסעודית , אך כיוון שהכלכלה שלהן תלויה בכוח עבודה מיובא , החל מצבן להידרדר . שלישית , לפני גילוי הנפט הייתה נקודת הזינוק של הפיתוח בכל אחת מהחברות האלה נמוכה מאוד במיוחד בגלל הפיגור בחינוך , בתשתיות לאומיות , בשירותים הציבוריים וכדומה . הערים היו מעטות ודי קטנות . בתיהן והתשתית המועטה נבנו מחומרים פשוטים הנמצאים בסביבה , וכלכלתן הייתה מבוססת על מסחר זעיר , על שירותים ציבוריים הקשורים לשלטון ולצבא , ואולי גם על דיג ועל שליית פנינים . היום רבות מהן הן ערי בירה גדולות ומודרניות . כדי להקים את הערים האלה נאלצו לייבא עובדים זרים בעלי ידע בשיטות פיתוח ובנייה . איך השפיע עיור מסוג זה על הערים , ובעיקר - אילו שינויים חברתיים באו בעקבותיו ? ראשית , הערים שימשו בעיקר מוקדי צריכה ולא מרכזי ייצור . כ - % 75 מכוח העבודה בכל מדינה לא עסקו בייצור אלא בשירותים עירוניים . בערים האלה נהנו התושבים ממדיניות הרווחה שנקטה הממשלה . שנית , מאחר שהתנאים הטבעיים במדינות הנפט אינם נוחים להתיישבות כפרית , יכלה האוכלוסייה החדשה להיקלט אך ורק בערים החדשות שנבנו . בלוב ובערב הסעודית אפשר לפזר מעט את האוכלוסייה ולשלב אותה במגזר הכפרי , אבל רק בתנאי שהממשלה תחליט להשקיע משאבים בפיתוח ענפי החקלאות והמרעה . בלא השקעה במגזר החקלאי תהיה הידרדרותם של המשקים מהירה ולא יהיה טעם לשלב בהם תושבים חדשים . עיר מדינה מדינה ששטחה קטן יחסית . רוב תושביה מתגוררים בעיר המרכזית ובה מתרחשת עיקר הפעילות הכלכלית , הפוליטית , החברתית והתרבותית . לדוגמה : סינגפור וכווית . ➜ נתונים על התמ " ג לנפש במדינות המזרח התיכון ראו בנספח הצבעוני , עמ ' . 224 לדברי המחברת חקירת תופעות חברתיות קיצוניות מסייעת להבין את החברה . הסבירו את התפיסה הזאת . במה מדינות הנפט משמשות דוגמה לכך ? עוד על ... מדיניות הרווחה במדינות הנפט ההכנסות העצומות מייצוא נפט וגז העניקו לשלטונות של מדינות הנפט את האפשרות לפתח מדיניות רווחה נרחבת . גילויה של מדיניות זו היו : העסקת מרביתו של כוח העבודה המקומי במגזר הציבורי בתנאי שכר ותעסוקה משובחים ; מתן פטור ממסים על הכנסות פרטיות ; הענקת שירותי בריאות וחינוך חינם ; סבסוד גבוה של הדיור ; מתן מענקי נישואין לזוגות צעירים ; סבסוד מזון , דלק ועוד .
|
|