|
|
עמוד:95
ומעניקים סובסידיות לתעשיינים כדי שייצרו תוצרת מקומית במקום לייבא אותה כפי שנהגו קודם . בסיוע הבנק העולמי ובסיוע מומחים צרפתים הם הופכים את התיירות לענף יצוא * . התוצאה היא ששתי המדינות האלה נעשו מדינות לוויין של אירופה : הן מייצאות אליה כוח עבודה ומייבאות ממנה מוצרי צריכה ותיירים ; הן מייבאות ממנה מוצרים מוגמרים למחצה , מעבדות אותם ואז מייצאות אותם . ( הדרך הזאת כדאית משום שמדובר במוצרים עתירי עבודה , וכוח העבודה המקומי הוא זול . ) אלא שהמדיניות הזאת אינה מביאה רווחה כלכלית להמונים ; אדרבא , היא מרחיבה את הפערים בין העניים לעשירים ועלולה למתוח את המארג החברתי במדינות האלה עד שהוא ייקרע . המדיניות הזאת משפיעה גם על הערים : ברבעים ההיסטוריים נעשות עבודות של שימור ושיפוץ ( למשל בערים תוניס ופס ) , אבל מטרתן העיקרית אינה ליצור סביבה בריאה ומקורות פרנסה לעניים שנוהרים אליה , אלא לפתח את ענף התיירות . ברבעים אחרים מוקמים מבנים חדשים - בעיקר וילות ובתי דירות לעשירים . האוכלוסייה ההולכת וגדלה של עניים ושל בני המעמד הבינוני נדחקת לפריפריה . שם משגשגת בנייה עצמית של בתים , לעתים קרובות על קרקע שאינה מתאימה כלל לבנייה . ההפרדה בין הרבעים החדשים והמודרניים שבנו הצרפתים לבין החלקים העתיקים של העיר הולכת ונעלמת בעיקר בגלל הידרדרותם של הרבעים המודרניים . . 3 מדינות העימות ואזורי העימות המדינות מצרים , סוריה , לבנון , ובמידה פחותה גם ירדן וגם אזורי הרשות הפלסטינית היו תמיד מעוירים יותר ממדינות אחרות במזרח התיכון . אזורים אלה נמצאים בלב המזרח התיכון ובלב העולם . למיקומם המרכזי היו יתרונות וחסרונות . הם היו מחוז חפצם של רבים , למשל הצלבנים או הישראלים . כל זה היה בשביל האזורים נטל כבד , ולמרבה הצער הנפט שנמצא בשפע באזור לא הקל על הנטל . כיום , אוכלוסיית הערים במקומות האלה ( פרט ללבנון , עליה אי אפשר לקבל מידע מדויק בגלל אי הסדר השורר בה ) גדלה בקצב של % 5 % - 4 בשנה . שני שלישים מן הגידול נובעים מהריבוי הטבעי , והשאר - מהגירה מהכפרים . הגידול העירוני היה יכול להיות רב יותר אלא שהוא מתאזן איזון זמני בשל הגירת תושבים למדינות אחרות למטרות עבודה . בכל אחד מן הנכללים בקבוצה הזאת הכלכלה חלשה מאוד , והם מתקיימים אך ורק בזכות סובסידיות נכבדות מבחוץ . סיווגתי את הערים האלה כמתקיימות מ " תעשיית נדבות " . אופי העיור במקומות האלה מושפע מאוד מן הסובסידיות מבחוץ , ולכך כמה סיבות : ראשית , הערים המרכזיות , הן אלה שמקבלות את רוב הסובסידיות , ולכן הן נעשות יעד מועדף לרוב מהגרי הפנים . למשל , יותר ממחצית מתושבי ירדן מתגוררים בעמאן , אף על פי שאין בה משאבי טבע ואין בה בסיס לייצור אמיתי . בקהיר רבתי מתגוררים כרבע מכל תושבי מצרים . שנית , רוב זרם הכספים מחוץ לארץ אינו מופנה להקמת אמצעי ייצור אלא מושקע בקרקעות , והתוצאות הן ספקולציה משתוללת בקרקעות , ניפוח של מחיר הקרקעות ולעתים אף בניית יתר של דירות פאר . כך נמנע תכנון הגיוני של הערים . כשהכסף זורם למדינה ( כלומר השוק מוצף בשטרי כסף ) והיצע הסחורות אינו גדל בהתאם לביקוש ההולך וגובר - נוצרת אינפלציה , ומחיריהן של כל הסחורות עולים . זו הסיבה לאינפלציה הדוהרת במצרים . שלישית , משפחות רבות תלויות מאוד בשכר ששולחים להן בני המשפחה העובדים בחוץ לארץ . הדבר גורם בעיות חברתיות קשות : משפחות רבות הופרדו , וכוח העבודה המקומי - בעיקר של פועלים מיומנים ומקצועיים הדרושים במדינות הנפט - מידלדל . דפוס זה , כלומר הגירה של כוח עבודה מקצועי , בולט במיוחד בירדן . על פי הערכותיהם של ברקס וסינקלר ( Birks & Sinclair , 1980 ) מסוף שנות ה - 70 עבדה מחצית מכלל כוח העבודה סובסידיה תמיכה כספית , על פי רוב של הממשלה , המוענקת למפעלי תעשייה , לחקלאים או למוסדות כדי לאפשר את המשך פעילותם או כדי להוזיל את מוצריהם לצרכן . אינפלציה עלייה ברמת המחירים במדינה . עלייה זו גורמת לירידת ערך המטבע ולירידת כוח הקנייה של המטבע . מרוקו ותוניסיה מוצגות במאמר כמדינות לוויין כלכלי של אירופה . פרטו את היתרונות ואת הסכנות במצב זה והסבירו אותם . כיצד קבלת סובסידיות מבחוץ השפיעה על הערים באזורי העימות ? מהו הסיכון בכלכלה המתבססת על נדבות מבחוץ ? * התיירות נחשבת ענף ייצוא משום שהיא מכניסה כסף לקופת המדינה תמורת אספקת שירותים לתיירים , שהם תושבי חוץ .
|
|