|
|
עמוד:
כמו באזורים מתפתחים אחרים , גם בעולם הערבי הביאה הניעות החברתית לעלייה מתמדת בציפיותיהן של הקבוצות האתניות : הן החלו לדרוש שותפות רבה יותר במוקדי הכוח הפוליטי , העושר והיוקרה במדינותיהן . במשך הזמן הקצר שהשלטון בכמה ממדינות ערב היה ליברלי , נענתה דרישתן של קבוצות אתניות להיות שותפות בתהליך הפוליטי , אך הן לא זכו לצדק חברתי , כלומר , לחלוקה צודקת של עושרה של המדינה . בתחילת דרכם סיפקו המשטרים הצבאיים את צורכי הקבוצות האתניות או לפחות הבטיחו לעשות זאת בתחום הצדק והשוויון החברתיים . למשל , החלו לחלק מחדש את משאבי הקרקע ( החקלאית ) , הלאימו נכסים של גורמים זרים ושל המעמד העליון , פתחו את מערכת החינוך לכול ובלא תשלום , נתנו הזדמנויות שוות בתחום התעסוקה וקיבלו עובדים על פי כישוריהם . ואולם ככל שהמשטרים התבססו ושלטונם נמשך , הלך והתפוגג התהליך לשוויון רב יותר של כל מי שלא היה שייך לקבוצה השלטת . מאז שנות ה - 70 אף הוחמר המצב , שכן התגברותן של האפליות הייתה לחלק בלתי נפרד מהמערכת הפוליטית , החברתית והכלכלית . במקום להגיב על המחאות באמצעות שיתוף רחב יותר של המיעוטים האתניים במערכת הפוליטית , הגבירו רוב המשטרים הערביים את הכפייה בתוך מדינותיהם ואת ההרפתקנות הצבאית מחוץ לגבולות מדינתם . המשטר הסורי היה מעורב במלחמת האזרחים הלבנונית ( מ - (; 1975 המשטר העירקי היה גורם מרכזי בשתי מלחמות במפרץ ( נגד אירן - , 1988 - 1980 ונגד כווית והקואליציה הבינלאומית - (; 1991 - 1990 המשטר הלובי היה מעורב במלחמה בצ ' ד ( , ( 1980 - 1975 והמשטר האלג 'ירי - במלחמה עקיפה נגד מרוקו בסהרה ( (; 1990 - 1976 המשטר הסומלי לחם נגד אתיופיה ( 1977 ) והמשטר המאוריטני השתתף בעימותים אלימים רצופים נגד סנגל ( . ( 1991 - 1990 הכפייה הפנימית הגוברת והרחבת הפעילות הצבאית מחוץ לתחומי המדינה גרמו לגידול ניכר בסעיפי התקציב לצורכי הצבא ולצמצום בסעיפי התקציב שנועדו לתוכניות חברתיות . חוסר השוויון החברתי של כל הקבוצות שלא נמנו עם הקבוצה השלטת הלך והחמיר . בעיקר הורע מצבם של המיעוטים האתניים ובהם אלה שמעמדם החברתי היה נמוך ממילא . בסעיף הבא נבחן את השפעתם של גורמי חוץ על מצבם של המיעוטים האתניים . גורמי חוץ ואתניות בעולם הערבי בשל מיקומו האסטרטגי המיוחד ובזכות משאביו - בעיקר הנפט - שימש המזרח התיכון הערבי ב - 200 השנים האחרונות מטרה להשתלטותם של כוחות זרים יריבים . כבר בשלהי המאה ה - 18 התחרו מעצמות המערב היריבות זו בזו על מתן חסות לקבוצות אתניות שונות שחיו במחוזותיה של האימפריה העות ' מאנית הדועכת - האימפריה שכונתה : " האיש החולה של אירופה " . הן קיוו שבדרך זו תוכלנה לרשת את המחוזות האלה עם מותו של ' האיש החולה ' . דוגמה לכך היא תמיכתה של צרפת בנוצרים המרונים בלבנון . המיעוטים האתניים בעולם הערבי היו בדרך כלל ספקנים בקשר לתועלת שתצמח להן מחסותן של מעצמות זרות , אבל כשהשחיתות ושרירות הלב של האימפריה העות 'מאנית המסואבת הגיעו לשיא , הסכימו אחדות מהקבוצות האלה לקבל חסות של מדינות זרות בתקווה שיגנו עליהן לא רק מפני השלטון המרכזי אלא גם מפני איומים ממשיים או צפויים של קבוצות אתניות מקומיות אחרות . דפוס זה של מעורבות המעצמות הגדולות בעניינים האתניים של העולם הערבי החל במאה ה - 19 ונמשך במאה ה - , 20 גם בזמן שהשלטון היה קולוניאלי ישיר וגם לאחר שהמדינות קיבלו עצמאות רשמית .
|
|