|
|
עמוד:36
כוחו של הפתרון האסלאמי לפתרון האסלאמי כמה יתרונות בולטים בהשוואה לאחרים : ראשית , האסלאם מוצג כמערכת חובקת - כול , המספקת את כל הפתרונות לבעיות העולם הזה והעולם הבא תחת הסיסמה " האסלאם הוא הפתרון " . שנית , הפתרון האסלאמי מוצג כחלופה היחידה להגשמת תחייה ועוצמה ערבית ואסלאמית . רעיונותיהן של הקבוצות האסלאמיות נוטים להיות כוללניים ולא פרוגרמטיים ( אינם סדורים בתוכנית ) . דבר זה מגביר את כוח המשיכה שלהן ומערער את יריביהן . הן מקרינות תחושה של משמעת , רמה מוסרית גבוהה וביטחון בתוך מציאות עכורה ומשתנה במהירות . הן רדיקליות בכך שהן מחפשות אחר שורשי הבעיות ומציגות פתרונות מעמיקים לכאורה לבעיות היסוד של החברה . שלישית , הפתרון האסלאמי הוא פתרון אותנטי , ששורשיו נעוצים בתרבות המקומית והוא מתאים לתנאים המקומיים . אין הוא פתרון מיובא כמו הליברליזם או הסוציאליזם , שמקורם הזר הוצג לא פעם כאחת הסיבות המרכזיות לכישלונם באזור . הדרך האסלאמית מוצגת כדרך שזכתה להצלחה רבה בעבר הרחוק , אך בניגוד לחלופות האחרות שנכשלו כולן , דרך זו עדיין לא נוסתה בהווה . גם אם אפשר לטעון שהפתרון האסלאמי נוסה ואף נכשל , כפי שקורה באירן או בסודן , הרי שמבחינת האסלאמיסטים אפשר לטעון כי הביצוע הכושל היווה סטייה מן הפתרון האסלאמי המקורי . למשל - את קשייה של אירן אפשר לתרץ בהיותה שיעית , בעוד שרוב התנועות האסלאמיות בעולם הערבי הן סוניות . ואילו במקרה הסודני , ניתן לתרץ זאת במלחמה בדרום הארץ הנמשכת בשל מזימותיהם לכאורה של מדינות המערב . האידאולוגיה האסלאמיסטית לוקה בראייה דיכוטומית , כלומר ראיית העולם כמורכב מקצוות קיצוניים ( " שחור לבן " ) , וראייה זו משקפת חוסר הבנה למורכבות העולם המודרני . דוגמה בולטת לכך היא תמונת המערכת הבינלאומית הנתפסת כמאבק מתמיד בין האסלאם לאויביו . רשימת האויבים ארוכה : המערב הצלבני ( הנוצרי ) , הקומוניסטים האתאיסטים , היהודים , הליברלים ועוד . לתנועות האסלאמיות יתרון נוסף בתחום התקשורתי - תעמולתי . בעוד שהמשטרים השונים יכלו לדכא תנועות אידאולוגיות יריבות , קשה להם הרבה יותר לצאת נגד תנועות המדברות בשם האסלאם , הן משום שורשיו העמוקים בתרבות המקומית , הן משום שהמשטרים נזקקים לו לעתים לביסוס הלגיטימיות שלהם . האסלאמיסטים מצדם יכולים לפעול בחופשיות יחסית ולהעביר מסרים אופוזיציונים תוך שימוש בקודים תרבותיים המובנים לכול . בניגוד ליריביהם מן השמאל , הפעילים בעיקר בקרב המשכילים , הצטיינו האסלאמיסטים בבניית תשתית ארגונית בקרב השכבות העממיות , בספקם לשכבות אלה שירותים חברתיים ודתיים שהמדינה לא רצתה או לא השכילה לספק . פעילותם מתוך המסגדים , ובכלל זה המסגדים שהיו בשליטת המדינה , העניקה להם יכולת להגיע לכל שכבות האוכלוסייה מתוך חופש פעולה גדול יותר משהיה לקבוצות יריבות . מראה כללי של מרכז עמאן , בירת ירדן AE בולטים לעין צריחי המסגדים AE המסגדים בערים המוסלמיות משמשים מרכזים תרבותיים-חברתיים
|
|