|
|
עמוד:185
דפוסי תיירות ונתיבי תיור בתימן התיירות בתימן הצפונית לשעבר כללה בעיקר סיורים המתבססים על האטרקציות ומסלולי התיירות סביב צנעא . איחוד המדינה מאפשר לתכנן נתיבי תיור ומסלולים המתבססים על אתרים אלה , אך בה בעת מאפשרים לשלב גם את תיירות החוף שבדרום . האיחוד אף מעניק לדרום לשעבר גישה לשירותיהן המקצועיים של חברות המספקות שירותי קרקע , שמקום מושבם בצנעא . שני גורמים עיכבו את פיתוח התיירות בדרום : ראשית , בשל ארגון לקוי , העדר מוקדי משיכה מיוחדים ומיעוט טיסות בינלאומיות - הגיעו לאזור מבקרים מועטים . שנית , במשך שנים רבות דבקו התימנים ברפובליקה העממית הדמוקרטית לשעבר בגישה קומוניסטית נוקשה , ובשלב מסוים הפקיעו והלאימו את כל האדמות , הבתים והחברות המסחריות , ואף אסרו לחלוטין כל מגע בין אזרחי הרפובליקה לבין אזרחים מכל מדינה שאינה קומוניסטית , לרבות מדינות ערביות אחרות . באשר לרשת התחבורה הפנימית - זו נחשבת רשת תחבורה נאותה בעיקר בתימן הצפונית לשעבר , שם מרכזי התיירות העיקריים מקושרים ביניהם על ידי כבישים , אם כי הנסיעה בחלקם היא מאובקת ובלתי נוחה . חברת התעופה הלאומית ימניה ( Yemenia ) מספקת שירותי תעופה פנימיים , ומיקומם של שדות התעופה משקף את ריכוזי התיירות העיקריים . חבילות תיור נמכרות כיום בעזרת סיסמאות כגון " הגג של ערב " ו " שוקי ערב " . החומר הפרסומי רב , והוא מציע לתייר " ארץ מסתורין " , " נופים קסומים " ו " מצודות מטילות אימה " . תימן , אשר עודנה מקום בעל קסם , נפתחת כיום אל העולם , אחרי מאות שנים של בידוד מוחלט . כמו בכל מקום , גם כאן יש סכנה שפיתוח התיירות יפגע בנופי הבראשית ובאתרים ההיסטוריים שעד כה כמעט שלא ביקרו בהם . בשנים 1996 ו - 1997 ראו המחברים ביטוי ברור לכך באזורי התיירות העיקריים : בעליית המחירים בחנויות המזכרות , ובהערכות המצביעות על הרס ופגיעה באתרי התיירות בשיעור שנתי של % . 10 הארחה בעברה הסבוך של תימן , היה שוני רב בין הצפון לדרום בכל הנוגע ליחסה של המדינה לנושא ההארחה . בדרום , כפי שניתן לצפות מממשלה קומוניסטית , היו בתי המלון בבעלות המגזר הציבורי ובניהולו . בצפון , התערבה הממשלה באזורים שנזקקו לתמיכה , כמו למשל : הקמת בתי מלון בצנעא על מנת לעורר את הענף , והסבתם של כמה אתרים היסטוריים לבתי מלון בתור " פרוייקטים לדוגמה " . כתוצאה מכך קיימים בדרום - ובמידה מסוימת גם בצפון - בתי מלון בבעלות ציבורית . לאחר האיחוד ירשה הממשלה החדשה מספר גדול של בתי הארחה , שבינתיים הוחכרו למפעילים פרטיים , המשפצים אותם במסגרת הסדרי החכירה . לאור העובדה שמרבית ההיצע בתחום ההארחה מתרכז בבתי מלון בעלי רמות הדירוג הנמוכות , ניצבת תימן לפני בעיה בטווח הקצר והבינוני ; קיים חוסר איזון ביכולת השוק התימני לספק הארחה ברמה גבוהה ( טבלאות 2 ו - . ( 3 עם זאת , יש סימנים לכך שמצב זה עומד להשתנות , כיוון שלהשקעות שנעשו בהקמת בתי מלון חדשים יש כבר ביטוי בשטח . פיתוחם של צורכי ההארחה בעתיד יהיה תלוי , מן הסתם , בסוגי התיירים שיגיעו . עם זאת , אין להמעיט בערכו של תפקיד ה " פונדוקים " ( בתי ההארחה המקומיים ) , שכן למרות שהם מציעים תנאים בסיסיים בלבד ( מתקני רחצה משותפים , לינה על הגג תחת כיפת השמים במזג אוויר חם ביותר ) - הם דווקא תורמים גוון מיוחד לאפשרויות ההארחה , ועדיין משמשים גורם משיכה לסוגים מסוימים של מטיילים . " מאחורי מסך הברזל " הוא כינוי שתיאר את המצב ברוב המדינות הקומוניסטיות . מה משמעותו של כינוי זה לתיירות נכנסת ? ולתיירות יוצאת ?
|
|