|
|
עמוד:
מובן שחזון הלאומיות הערבית מסכן את אלה שאינם ערבים . הכוונה היא בעיקר לקהילות לא ערביות גדולות שיש להן שאיפות לאומיות משלהן ( למשל , הכורדים ) או לאלה שמעונינות לשמר את תרבותן ואת שפתן ( למשל , הברברים ) . אחדות מהקבוצות הלא -מוסלמיות חוששות שעל אף החזות החילונית של הלאומיות הערבית , טבועים בה יסודות אסלאמיים . בעיקר חוששים מכך הנוצרים המרונים בלבנון והנוצרים הקופטים במצרים . בהמשך המאמר נבחן כיצד ניסו בוני המדינות בתקופה החדשה להתמודד עם ניגודי הגישות הלכה למעשה . הבעייתיות של הזהות בעולם הערבי בעולם הערבי , כמו בכל מקום אחר , סוגיית הזהות היא אחד מן הגורמים העיקריים המובילים לפיצול חברתי ופוליטי במדינה ובחברה . שלא כמו גורמי פיצול אחרים ( מעמד כלכלי - חברתי , מקצוע , השכלה , השתייכות מפלגתית ) הזהות האתנית והעימותים הנובעים ממנה קשים יותר לגישור מאלה שמקורם בהיבטים חומריים . גם הגישה הלאומית וגם הגישה האסלאמיסטית לא התחשבו בקיומן של תת זהויות , של תת קבוצות בתוך קבוצות אתניות שונות . בעלי החזון האסלאמי נטו להמעיט בחשיבותם של עימותים ומחלוקות בין קבוצות מוסלמיות . אך המציאות מראה אחרת : כך למשל במלחמת האזרחים בלבנון ( 1989 - 1975 ) הרגו זה את זה מוסלמים - שיעים וסונים יותר משהרגו נוצרים . כמו כן נכזבו קשות התומכים בחזון הפן - ערבי הלאומי , משום שהם ציפו שתשרור אחווה והסכמה בין כל הערבים , אך הדבר לא קרה . למשל חברי מפלגת הבעת ' . בעירק ובסוריה תומכים באותה השקפה , אך מזה 25 שנים שוררת ביניהם יריבות קשה . מתברר שהסיבה היא שחברי המפלגה , האליטה , בכל אחד מן המשטרים האלה משתייכים לקבוצת מיעוט מוסלמית אחרת . מתברר אפוא שאף לא אחת מהגישות המתחרות ביניהן על הזהות בעולם הערבי - האסלאמיסטית והערבית - לאומית - לא הצליחה למעשה ליצור תשתית לקיום של מסגרת פוליטית מובנית ויציבה . הן לא הצליחו להתמודד עם קיומן של תת קבוצות בעלות מרכיבי זהות ייחודיים , ועל אחת כמה וכמה עם קיומן של קבוצות שיש ביניהן הבדלים במישור החברתי - כלכלי . התמודדות עם בינוי מדינה בעולם הערבי התהליך של בינוי מדינה בעולם הערבי בזמן המודרני נמשך כבר למעלה מ - 70 שנה . בתהליך זה נמנעה כמעט כל מדינה ערבית מבחירה של אחת משתי הגישות : הגישה שרואה בדת מוקד ליצירת זהות מדינית - תרבותית והגישה שרואה בלאומיות הערבית מוקד ליצירת זהות מדינית - תרבותית . במקום זה , כל מדינה ( או משטר ערבי ) מבקשת למצוא פשרה שבה מודגשת גישה אחת , ואין היא פוסלת לחלוטין את הגישה האחרת . בעניין זה אפשר למקם את מדינות ערב על פני שני רצפים : האחד - מהדתי עד החילוני , והשני - מלאומיות כלל - ערבית ( קומיה ) ועד ללאומיות ולפטריוטיות של כל מדינה ומדינה ( וטניה ) . המדינה הראשונה שהתמודדה עם סוגיית הזהות הייתה מצרים ( 1922 ) והיא עשתה זאת בדרך של פשרה . החוקה הראשונה של מצרים - משנת - 1923 הייתה חילונית לגמרי וביססה את האזרחות של התושבים על זכויות מולדות בלי להתחשב בדת או בגזע . ואף על פי כן אחד הסעיפים בחוקה קובע ש " האסלאם הוא הדת הרשמית של המדינה . " אמנם הקביעה הזאת אינה מונעת בפועל את שילובם של הלא - מוסלמים בחיים הפוליטים , אך ברור שיש לה שתי כוונות : האחת - שראש המדינה יהיה מוסלמי , והשנייה - שהשריעה תהיה המקור לחקיקת החוקים ( אם כי לא היחיד ) . קומיה תפיסה של לאומיות כלל -ערבית המדגישה זיקה לקבוצה מסוימת בעלת מאפיינים משותפים ואין לה קשר לטריטוריה אחת . וטניה תפיסה המדגישה את הלאומיות והפטריוטיות של כל מדינה ומדינה ואת הזיקה לטריטוריה מסוימת . עוד על ... האידאולוגיה הפן - ערבית ( כל ערבית ) הפן - ערביות דוגלת בהקמת מסגרת על לאומית , שהעמים הערביים יעניקו לה את נאמנותם הראשונה . מסגרת כזאת תמנע יריבויות וסכסוכים בין העמים ותאפשר להם לפעול במשותף לשיפור מצבם . אידאולוגיה זו מבוססת על הגישה , שלפיה פיצולו של העולם הערבי הגדול למספר רב של מדינות שקיימת ביניהן יריבות - הוא חולשתו . מפלגת הבעת' ( אל - בעת ' , בערבית - התחייה ) מפלגה פן ערבית סוציאליסטית , נוסדה וצמחה בסוריה בשנות ה -50 של המאה ה - . 20 על דגלה חרתה את רעיון קיומה של אומה ערבית אחת שיש לה זכות לחיות במדינה אחת מאוחדת . אחד מיסודותיה הרעיוניים הוא רפורמה חברתית וסוציאליזם . רעיונותיה של מפלגת הבעת ' זכו לאהדתן של שכבות בחברה , בעיקר מהמעמד הנמוך . מפלגת הבעת ' שלטת בסוריה מ - 1963 ובעירק מ - , 1968 אך בין שתי המדינות שוררת יריבות קשה .
|
|