|
|
עמוד:100
למדינות המוגדרות " מדינות - נפט למחצה " צפויים זמנים קשים עקב הירידה במחירי הנפט , אבל אם יוסר החרם מעירק ותישמר יציבות פוליטית בצפון אפריקה , יוכלו אלג 'יריה ועירק לעמוד בשינויים הכלכליים . רק שיפור ניכר בחקלאות , בתעשייה עתירת עבודה ובמדיניות של צמיחה עירונית מבוזרת יוכל לשחרר את הלחצים המופעלים על אלג ' יר ועל בגדד וליצור איזון בין העיר לכפר . מבחינות אחדות תהיה לקיצוץ ההכנסות מהנפט השפעה חיובית , משום שהוא ידרוש ( אם כי למרבה הצער לא יבטיח ) ניהול והקצאה הגיוניים יותר של המשאבים הקיימים . ההשפעה הניכרת ביותר של השינויים שיגרום הקיצוץ בהכנסות מהנפט תהיה על מדינות העימות ואזורי העימות העניים , אלה שקיומם תלוי כל כך בהזרמות אדירות של כספים - ובמדינות הנפט עצמן . תחילה אעסוק במדינות הנפט , משום שאני רוצה לסיים את הדיון באלה שעתידן נראה קודר ביותר - מצרים ואזורי העימות האחרים . הירידה במחירי הנפט באמצע שנות ה - 80 כבר החלה להשפיע על מדינות המפרץ ועל לוב . עד כה הן ראו במשאב שלהן מקור בלתי נדלה של כסף . לא סביר שבטווח הארוך לא יידרדרו הנסיכויות הזעירות בזו אחר זו , שכן הפקת המשאב המידלדל הזה ממקורות שוליים הולכת ומתייקרת . בבחרין היה תקדים לכך : הנפט אזל עוד לפני תקופת השגשוג . ואולם היא הצליחה לשמר את כלכלתה משום שהפכה להיות " שער " לסחורות , לשירותים ולתקשורת מבחוץ . רמת הרווחה שלה תלויה בהכרח בכלכלות האחרות - אם הן יידרדרו תידרדר גם היא . מפחיד לחשוב מה יהיה מצבן של ערי אינסטנט שקמו מהר כל כך אם כל זה יקרה . בנייני דירות גבוהים שנבנו מחומרים מיובאים ושמתחזקים אותם בכלים שהובאו מחוץ לארץ יהיו זקוקים לתחזוקה ולתיקונים גם בעתיד , ואף לבנייה מחודשת , אבל ההון הזר שבוזבז על הבניינים - יחסר . מעליות ומזגנים יתקלקלו , צינורות ייסתמו , ובלעדיהם לא יהיה אפשר לגור בבניינים האלה . תחילה יישלחו הביתה המשרתים , אחר כך אנשי התחזוקה ולבסוף העובדים המיומנים ובעלי המקצוע . אם יכשירו את האזרחים , הם יוכלו למלא רבים מהתפקידים החיוניים שכיום ממלאים העובדים הזרים . אבל חברה אינה יכולה להתקיים רק ממתן שירותים , עליה להיות גם חברה יצרנית . עתה התעשיות מסובסדות באמצעות אנרגיה שהן מקבלות חינם , אבל כשהמשאב הזה יהיה חיוני יותר לייצוא , ייפסקו הסובסידיות . אמנם אין זה סביר שיגיע יום - יום הדין - שבו ערים שלמות יהיו ריקות מתושבים ויהפכו לערי רפאים , ושדיונות החול יפלשו לערי ערב , אבל נראה שהמצב יהיה דומה לכך . באיזו דרך חלופית הם יכלו לבחור ? הם יכלו לבחור בעולם ערבי מלוכד שבו היו משקיעים את האוצר הגדול של שנות ה - 70 בחוות חקלאיות ובתעשיות משגשגות במקומות אחרים באזור , הרחק מהמדבריות שמפיקים בהן נפט . ללוב ולערב הסעודית נכון עתיד פחות קשה , אם יינקטו האמצעים הדרושים . עדיין לא מאוחר לפתח חקלאות ומרעה טובים יותר , לגדל משק חי ולפתח תעשיות נוספות על זיקוק הנפט . התעשיות האלה יוכלו לספק עבודה יצרנית שתשלים את ההכנסה , אם כי במידה פחותה מההכנסה שהייתה מהנפט . כאמור , את הקשיים החמורים ביותר יחושו במדינות העימות ובאזורי העימות . שם כבר החלו לאבד את הזוהר הלא - בריא של רווחה מזויפת . עכשיו עליהם לשלם את המחיר על שאין להם עצמאות כלכלית . לבנון כבר שילמה את המחיר בדם ובהרג אחים . בגלל מלחמת לבנון ( 1982 ) היא הפכה ממרכז מסחרי לא יצרני אך משגשג לעי חורבות . נראה שהיא הולכת ומחלימה מהטראומה של המלחמה . ובאשר לירדן - שובם של מאות אלפי אזרחים ( רובם ממוצא פלסטיני ) ממדינות המפרץ למדינה יצר עליה לחץ כבד , והיא עדיין לא הצליחה לשלב אותם בכלכלה בריאה . בעמאן ובסביבתה הייתה בשנות השגשוג ספסרות אדירה בקרקעות . משפחות שגרו מחוץ לירדן קנו אדמות כדי לבנות עליהן בתים "כשיחזרו איזו ביקורת המחברת מותחת על השימוש שעשו מדינות הנפט בעושר שבא מן הנפט ?
|
|