|
|
עמוד:158
מקומיים , ויש בעיות רבות בין המדינות בשאלת הבעלות על המים . לאור האמור , כדי למנוע הידלדלות של משאבי המים וכדי לעודד חיסכון וייעול במגזר החקלאי , יש צורך לפקח על הביקוש ועל השימוש במים . יהיה צריך להתמודד גם עם ההשפעות החברתיות של צמצום המגזר החקלאי . רפורמות של ניהול משק המים שנושאות מבטן לכוחות השוק הכלליים , דורשות שינויים במדיניות , במוסדות וכן ביחס החברה לנושא . קשה לבצע רפורמות כאלה במדינות שעל פי הנורמות החברתיות והתרבותיות הרווחות בהן המים הם משאב שניתן בחינם . נדרשת מדיניות אמיצה כדי לשנות את הנורמות והגישות המסורתיות הללו - ומדיניות כזו תצליח לייצב את השוק הכושל . קביעת מחירי מים גבוהים במגזר החקלאי תשנה באופן קיצוני את התמחור שיקבעו חקלאים עבור הגידולים שהם מגדלים . התועלת של יחידת נפח מים נוספת נמוכה יותר בחקלאות מאשר במגזר העירוני או התעשייתי . וכך , אם יבטלו את הסובסידיות לחקלאות , המגזר החקלאי יאבד חלק מן המים והם יועברו לתעשייה ולשימוש עירוני . במצב הזה החקלאים יבחרו לגדל יבולים שאפשר למכור במחיר גבוה , מכאן שצפוי שייווצרו דפוסי בחירת יבולים חדשים שיגדילו את ההחזר על המים כמשאב . במילים אחרות , הדבר יגרום לחקלאים לעבור לגידול גידולים בעלי ערך מוסף גבוה . תהליך השינוי כבר החל , אך הוא נמצא בשלב הראשון . ממשלות רבות באזור החלו לנקוט אמצעים כדי לחזק את מדיניות ניהול המשאבים הטבעיים שלהן . מרוקו , תוניסיה , מצרים וסוריה , למשל , החלו בתהליך ניהול משאבי המים שלהן במגזרים השונים . תהליך זה כולל בדיקה משווה של עלות המים ושל ניצול המים במגזרים השונים . ירדן , תוניסיה , אלג 'יריה וערב הסעודית , העלו את מחיר המים לחקלאות ( . ( World Bank , 1995 נוסף על כך , בעזרת ארגונים בינלאומיים ואזוריים , מתנהל מחקר שיאפשר לייעל את השימוש במשאבים . כך , למשל , נערכים מחקרים על הביקוש למי השקיה באזורים אקלימיים שונים במזרח התיכון ועל העמידות של גידולים שונים בתנאי יובש . בנוסף ניכר חיסכון בשימוש במים במערכות השקיה ( , ( Van Tuijl , 1993 ושוכללו השיטות לשימוש במי שיטפונות . על אף צעדים חיוביים אלה , הדרך עדיין ארוכה . ההשלכות של מדיניות הפיתוח מדיניות ניהול חדשה של הביקוש למשאבים יכולה להוביל לשינויים כלכליים רבים . השינויים יהיו בולטים בעיקר במדינות שהמגזר החקלאי בהן גדול ויש בהן מחסור במשאבים לחקלאות . בין השינויים אפשר לציין : הגירה נרחבת יותר מהכפר לעיר ; גידול ברמת האבטלה ; החמרה של העוני ; היעדר הבטחת האספקה של מזון ומחירי מזון גבוהים יותר . כדי שהמדיניות הכלכלית החדשה לא תגרום זעזוע במשק , יש לנקוט כמה צעדים . צעדים אלה יפורטו בהמשך . ביצוע המדיניות החדשה של ניהול המשאבים יהיה שונה בכל מדינה . כל מדינה תצטרך למצוא את הדרך המתאימה לה . קבוצות המדינות א ו - ב ( סודן , סוריה , עירק , מרוקו ולבנון ) יפיקו יותר תועלת אם יפתחו את המסחר וינצלו את היתרון האזורי היחסי שלהן בתחום החקלאות . בקבוצה ד ( בחרין , ג ' יבוטי , כווית , לוב , קטר וברית האמירויות הערביות ) השינויים הנחוצים במדיניות יהיו קטנים יחסית . לכל היותר יצטרכו מדינות אלה לוותר על שיקום המגזר החקלאי ההולך ונעלם , ותוך כדי כך יצמצמו את הוצאות הסבסוד של הייצור והצריכה שלהן . לבסוף , בקבוצה ג ( אלג ' יריה , מצרים , ירדן , מאוריטניה , עומן , ערב הסעודית , סומליה , תוניסיה ותימן ) - המקום הבולט שיש למגזר החקלאי חייב להצטמצם , והדבר יאט את הפעילות הכלכלית שלהן . במדינות אלה תורגש באופן חריף ההסתגלות החברתית והכלכלית למדיניות חדשה . מדוע שינוי במדיניות ניהול המים קשור לשינוי בנורמות חברתיות ותרבותיות ? מדוע מדיניות ניהול חדשה של המשאבים עלולה להשפיע על ההגירה ועל ממדי האבטלה ? כיצד לדעתכם אפשר להתמודד עם בעיות אלה ?
|
|