|
|
עמוד:203
כלפי השכבה הענייה ; יש לחנך את האנשים כדי שיעמדו בנורמות הרצויות ויתאימו עצמם לנורמות ההתנהגות של האליטות . יש לציין , שלעתים השכבה הענייה במצרים מקבלת על עצמה תדמית זו - ומכך משתמע שהיא מאשימה את עצמה . דגם " האזרח האגוצנטרי " מבוסס על הטענה , ששיתוף פעולה קשה מאוד למימוש בגלל האגוצנטריות של האחרים . פתרון הבעיה מותנה בהתערבות המשטרה ובאכיפת החוקים באמצעות קנסות . דוגמה לכך - אכיפת כללי הניקיון ברכבת התחתית בקהיר . שלושת הדגמים הללו , בשילוביהם השונים , נפוצים מאוד במצרים . הדגם של " צדק חברתי או סביבתי " , שבבסיסו מונח הרעיון שהעניים הם הסובלים ביותר מההידרדרות של מצב הסביבה ושלכל התושבים יש זכות לחיות בסביבה נקייה , אינו מפותח דיו , וכך גם הדגמים " איום לבריאות " ו " הידרדרות מצב הסביבה " . פעולות על פי הדגמים שתוארו לעיל עשויות להפר את האיזון העדין המתקיים בין השלטון לבין התושבים במצרים . קשה לתושבים לפעול בקנה מידה נרחב - להקים תנועות חברתיות גדולות ( ארגונים שונים , עמותות ) , להפגין , או להפעיל לחץ ציבורי מסוג אחר . עיקר הפעילות היא בקנה מידה קטן , ולכן יהיה זה מוגזם להגדירה כאקטיביזם חברתי של ממש . המכשולים העיקריים המקשים על פעילותן של תנועות חברתיות במצרים הם האיסור על קיום הפגנות , והפיקוח החמור המוטל על ארגוני מתנדבים . האיסור על הפגנות מעוגן בחוק ומוגדר כמצב זמני ( מתוקף הכרזה על מצב חירום ) , אבל נראה שהוא כבר ממוסד . איסור זה משקף את המצב הפוליטי הכללי במצרים , ואכיפתו במסגרת החוק מבטאת את הצורך של המשטר בשליטה . העובדה שאנשים אינם פועלים נעוצה בכך שהם מעריכים שאין ביכולתם לפעול . הם חוששים שידכאו אותם או שיתעלמו מהם . הם חשים שאין הם מסוגלים להשפיע על החלטות שונות שנראות להם הכרחיות ונחוצות , ולפעמים הם מאשימים את עצמם על כך . הם חשים ששיפור המצב מותנה בשינוי התנהגותם . אך עם כל זאת , יש לציין שתוצאות המחקר מצביעות על מעורבותו של האזרח הפשוט . אפשר לזהות צורות מסוימות של התארגנויות המתמקדות בפתרון בעיה מקומית חד פעמית ; למשל , איסוף כספים להקמת מערכת לאיסוף אשפה . בנוסף לכך , קבוצות קטנות של אנשים פונות לפקידים או למתווכים שיתערבו ושיפעלו לטפל במטרדים , כמו ביוב שעולה על גדותיו או התפשטות עשן רב מדי כתוצאה מדלקות שונות . יש לציין , שהמערכת הסביבתית במצרים בכללותה משתנה : מוקמות מערכות לסילוק שפכים , מתכננים אתרים לסילוק אשפה , מעודדים את השימוש בגז במקום בנפט . כל זה נעשה בידי בעלי הכוח , האליטות . האליטות מחליטות החלטות שאולי הן לטובת העניים , אך אין הן נובעות מלחציהם של העניים . גומא ( Gomaa , 1977 ) טוען שהאליטות במצרים פועלות מתוך רצון להיות חלק מהקהילה העולמית המפותחת או כדי להיות המובילים בעולם הערבי , ולאו דווקא מתוך דאגה אמיתית לסביבה ולתושבים . פעולות האליטות נפרשות על נושאים נוספים : החל בשמירה על איכות החיים באזורים שבהם מתגוררים אנשי המעמד הגבוה כמו מעדי וזמאלכ - וכלה בנושאים כמו ההגנה על שוניות האלמוגים והדאגה למשק המים של מצרים . אך בשביל האנשים הפשוטים במצרים המצב נותר כפי שהיה , כמו שהתבטא אחד המרואיינים , גבר בגיל העמידה : " אנשים כמונו ( עניים ) דואגים רק למזון , רק כדי לשרוד . בשבילנו סביבה נקייה היא בגדר מותרות . עיקר דאגתנו נתונה לכך שמזוננו יהיה נקי . " אקטיביזם חברתי השקפה הגורסת כי יש להגיב באופן נמרץ ובפעולות ממשיות , לעתים אף בתוקפנות - בעיקר בתחום החברתי . הסבירו את הפעולות המתאימות לכל אחד מהדגמים שהמחברים מציגים .
|
|