|
|
עמוד:74
ההכנסות העצומות מייצוא נפט וגז העניקו לשלטונות משקי המשפ " מ את המשאבים הכלכליים הדרושים לפיתוחה של " מדינת הרווחה " , אולי במתכונתה הקיצונית ביותר המוכרת כיום בעולם . מדינת הרווחה במפרץ כוללת מרכיבים רבים , והמרכזיים שבהם : העסקת מרביתו הגדול של כוח העבודה המקומי בסקטור הציבורי בתנאי שכר ותעסוקה משובחים ; פטור ממסים על הכנסות אישיות ; מסים עקיפים ( כגון מכסים ) נמוכים ביותר ; הענקת שירותי בריאות וחינוך חינם אין כסף לכלל האזרחים ללא כל קשר למצבם הכלכלי ; סבסוד גבוה על דיור ; הענקת מענקי נישואין לזוגות צעירים ; וסבסוד מזון , דלק , ומוצרים ושירותים רבים אחרים . כל אלה מהווים יסוד מרכזי ביציבות פוליטית במשקים הללו . אולם להתפתחותה של מדינת הרווחה בערב הסעודית , ובמידה רבה אף במדינות המפרץ האחרות , היה גם מרכיב דתי - כך לפחות על פי תפיסתו של דיוויד לונג ( , ( David Long מבחירי החוקרים את ערב הסעודית : על פי האסלאם , כאשר האל מעניק עושר , אזי חובה על העשירים לדאוג לצורכיהם של אלו שאינם בני מזל , לא רק כמעשה של צדקה הנובע מנדיבות לבם , אלא מתוך חובה דתית , צדקה [ אחת מחמש מצוות היסוד באסלאם ] . זוהי זכותם הלגיטימית של העניים שצורכיהם ימולאו על ידי העשירים . כיוון שרוב עושרה של הממלכה נמצא בידי הסקטור הציבורי , הממשלה הפכה להיות המקור המרכזי לאספקת [ מימון ] שירותי רווחה לאוכלוסייה , אולם לא כחיקוי לתפיסה המערבית של מדינת הרווחה , אלא מתוך חובה אזרחית ודתית . נפילת משטרו של השאה באירן ב - , 1979 אשר הייתה במידה רבה עקב חלוקה מוטעית של תקבולי הנפט ( ההכנסות הכספיות מייצוא הנפט ) , רק חיזקה בקרב מנהיגי מדינות המשפ "מ את המגמה של השקעת הכספים באוכלוסייה המקומית . השאה מיעט להשקיע ברווחת אזרחיו ותיעל את ההכנסות מייצוא נפט לפיתוח כלכלי מהיר , פיתוח אשר הפר במידה רבה את היחס שבין רמת ההיצעים לרמת הביקושים בתחומים רבים ולכן הביא לשיעורי אינפלציה גבוהים ביותר ( שהגיעו לעשרות אחוזים בשנה באמצע שנות ה - , ( 70 וזאת בלא שהופעלו מנגנוני פיצוי לאוכלוסייה ( כגון תוספות יוקר ) . לעומת זאת , מנהיגי מדינות המשפ "מ נקטו בקיצוניות השנייה . מבחינה פוליטית מדיניות זו הצדיקה את עצמה : עובדה היא כי אף לא באחת מהמדינות האלה נפל המשטר מאז " עשור הנפט " . אולם באותה עת , קיומה של " מדיניות קצבה " לאורך זמן דורשת משאבים רבים , ההולכים וגדלים בהתאם לקצב גידול האוכלוסין . נוסף על כך , מדיניות זו יצרה עיוותים רבים בשוק העבודה . נוצר מצב , שאף על פי שמדינות אלו סובלות ממחסור חריף בכוח עבודה בסקטור הפרטי , קיים עודף עובדים בסקטור הציבורי , עודף המוביל לאבטלה סמויה . ככל שמגמה זו נמשכת , הולכים וגוברים עלויותיה ונזקיה . החוקר חאזם בבלאוי ( Hazem Beblawi ) כתב על תופעה זו כי : " בעוד שמדינות הנפט הן בעלות אוריינטציה כלכלית ליברלית , רק במדינות סוציאליסטיות מספר העובדים בסקטור הציבורי משתווה לזה שבמדינות הנפט . " אומנם לאחר משבר כווית ( , ( 1991 - 1990 החלו משקי הנפט במפרץ לפקח באופן הדוק יותר על העובדים הזרים ואף אימצו מדיניות של מכסות ( quota policy ) לעובדים מקומיים בכל אחד מענפי המשק השונים ; אולם צעד זה , כמו אחרים לפניו , לא הצליח לענות על הציפיות , ואף במהלך שנות ה - , 90 כפי שראינו , מספרם של העובדים הזרים המשיך לגדול . במהלך שנות ה - 90 נוספה לנזקיה הכלכליים העצומים של פלישת עירק לכווית גם ירידה במחירי הנפט . אולם במקביל , ההוצאות הממשלתיות לא רק שלא פחתו , אלא אף גדלו , ובשיעור ניכר , כתוצאה מגידול בהוצאות השכר בסקטור הציבורי , והעלייה בעלויות מימון השירותים הציבוריים לאוכלוסייה שגדלה בקצב מהיר ביותר עקב שיעורי ריבוי טבעי גבוהים . תוצאת תהליך זה הייתה תפיחתם של הגירעונות הממשלתיים שמומנו באמצעות הלוואות הן בשווקים הפיננסיים המקומיים והן החיצוניים , בהיקף הולך וגובר . כך למשל , מדינות הנפט במפרץ הן מדינות קצבה ומונהגת בהן מדיניות רווחה . מה הייתה השפעתה של מדיניות זו על הרכב כוח העבודה ?
|
|