|
|
עמוד:184
פעילות 7 המצלול של השורה " האגם ש קט כ שקת " נוצר תוך הכפלת העיצורים ש , ק , ט / ת ומדמה את צלילי המקורים של העופות הגדולים . על אף נוכחותה הברורה של המילה " שקט " – המילים " שקט באגם " משמיעות את ה " רעש " באגם . אפשר לספר ל תלמידים שהחיזור של חסידות לבנות נעשה באמצעות תנועות של הרמת הראש והורדתו מטה , ואילו חסידות שחורות מחזרות באמצעות נקישה מהירה של המקורים . השיר טחנת -רוח על פי מוסכמות הסוגה של השיר הלירי , גם כאן מראות הטבע מציפים אצל הדוברת זיכרונות ומחשבות , ומאפשרים לה לספר על עצמ ה ועל הלכי הנפש שלה . הנוף השלו של הגבעות והעפיפון בשמיים גורמים לה להיזכר בילדותה - " אני משום - מה היום נז כרת / בחלום המעוף , ביל דות שלי " . מול הנוף המתואר בבית הראשון עומד הנוף שנחרת בזיכרונה של הדוברת מאז ילדותה - גם בו גבעו ת ירוקות , אבל את מקומו של העפיפון המגביה עוף תופסת טחנת רוח , כבדה וגדולה ונטועה באדמה . כנפיה של הטחנה נעות , אולם תיאור התנועה בשיר מזכיר שכנפי הטחנה רחוקות מלהיות כנפי ציפור - " פר כ סו ו זעו ו חר קו הכנפיים " . הדוברת מזדהה אתה : " חשב תי : היא רוצה לעלות ו לד אות " . הדוברת חשה גם היא שרגליה נטועות באדמה , ומשליכה על טחנת הרוח את כמיהתה להמריא מעלה במשמעות המטפורית של הציור הלשוני , להשאיר מאחוריה את המחויבות להרגלים ולמוסכמות , להשתחרר מן הכבלים המרתקים את האדם אל החומר , אל השגרה , אל הבנאליות של הקיום . הדוברת וטחנת הרוח - על שתיהן נגזר להישאר על האדמה ולהסתפק במשאלה ובחלום . בבית האחרון של השיר הדוברת מדייקת את הסיבות לתחושת האכזבה והתסכול : " למה , למה ניתנו לי כנפיים / ללמדני שלא אוכל לעוף ? " . ה " כנפיים" כמטפורה לכמיהה לחירות הן הסיבה לעצב המלווה את חייה , משום שלצד הכמיהה קיימת הידיעה שמימוש החלום אינו אפשרי . בעבודה בכיתה כדאי לפתוח בהתבוננות בבית הראשון של השיר , המבחין בין שתי סביבות : הנוף שהדוברת רואה בעיניה והנוף שהיא נזכרת בו מימי ילדותה . מסייעת להבחנה בין שני הנופים בדיקת הפעלים : בבית הראשון הפעלים הם בזמן הווה - מעוטרת , נזכרת - אבל הפעלים בבית השני , המתאר את נוף הילדות , הפעלים הם בזמן עבר - נחו , הבהיקו , עמדה ( " מתנוססת" שבשורה השלישית הוא פועל בבינוני המתפקד כתואר ) . כדאי להפנות את תשומת הלב לשלושת הפעלים " פר כ סו ו זעו ו חר קו " המתארי ם סוג תנועה האופייני לטחנת רוח , ולעסוק בהשוואה שהשיר מציע בין התנועה שמתארים הפעלים הללו לתארים " חפ שי ומהיר " המתארים את מעוף החסידות . כדאי להפנות את התלמידים לבית הרביעי בשיר , ולשאול - את מי מתארת הדוברת בארבע השורות הללו ? אפשר להציע לתלמידים להחליף לרגע את " לה " , את " עיניה " ואת " כנפיה " שבבית הרביעי ב " לי " , " עיניי " ו " כנפיי " בהתאמה : אילו כתבה הדוברת כך - את מי הייתה מתארת ? ולהרחיב בהשוואה בין התחושות שמייחסת הדוברת לטחנה - ולעצמה . מדוע בחרה להשוות את עצמה לטחנת הרוח ? בעבודה עם תלמידים מתקשים אפשר לפתוח בהבהרת הצירוף " טחנת - רוח " , שאיננה חלק מן הנוף הישראלי ולא כל התלמידים מכירים . אפשר לעשות זאת באמצעות התבוננות במילה
|
|