|
|
עמוד:189
האבודים סיפוריה של האם על ילדותה שלה יצרה בתודעתו דימוי של ילדות טהורה ומושלמת , שהעצב והאומללות אינם יכולים לפלוש אליה . " האימה של ילדותי " , יכתוב לימים , " הייתה , שידעתי שיבוא יום שבו אצטרך להניח את משחקיי . לא ידעתי איך אעשה זאת . החלטתי שאפילו אם אתבגר , אני אמשיך לשחק בסתר" ( ילדים גדולים מאת יהודה אטלס , כרך – 1 האנגלים , עמ' . ( 77 אמו הייתה לדמות המשמעותית ביותר בחייו , תמיד התגעגע אליה וציפה למחמאותיה . ברי היה נמוך קומה ובעל חזות נערית שלא השתנתה גם כשהיה בשנות הארבעים שלו . הוא נשא לאישה שחקנית שחשקה בתפקיד במחזה המצליח שלו . כשנישואיהם התפרקו התברר שהנישואים לא מומשו לעולם ; גם ביצירה הגדולה שכתב – פיטר פאן - בולט מוטיב הילד שאינו רוצה להתבגר . פיטר פאן מספר את קורותיהם על שלושה אחים לונדוניים – ונדי הבכורה , ג'ורג' ומייקל הפעוט ; ילד מסתורי המגיע לחדרם באישון לילה מלמד אותם לעוף ומציע להם לבוא עמו לארצם של הילדים האבודים , " ארץ לעולם-לא . " זוהי " לכאורה ארץ קסומה ונפלאה , שכל ילד היה מאחל לעצמו להתגורר בה ; מקום מפלט ומקלט לילדים מעולם החובות והמטלות הכפוי עליהם על-ידי המבוגרים . הילדים שם אינם לומדים , אינם מתרחצים ואינם מצווים לשכב לישון . הם עומדים ברשות עצמם , מנווטים חייהם כרצונם ועסוקים רק במשחקים ובהרפתקאות מסעירות , כמו קרבות עם פיראטים ואינדיאנים והישרדות בין חיות-טרף" ( שם , . ( 84 לאמתו של דבר , הילדים האבודים חיים " בתוך מציאות אכזרית ומנוכרת . הם אנוכיים ואכזריים זה כלפי זה וחיים בעולם אלים , שבו הם נשלטים על ידי ילד רודני ומצויים במלחמה מתמדת עם סביבתם" . ( 84 ) הילדים האבודים משתוקקים לאמא , לחמימותה של יד מלטפת , לדמות שתהיה שלהם והם יהיו שלה . על פי הסיפור פיטר מביא את ונדי לארצו כדי שתהיה אם לילדים האבודים , אבל בסופו של הסיפור כל הילדים מלבד פיטר בוחרים לחזור עם שלושת האחים לביתם שבלונדון ולחיות כילדים מאומצים במשפחתם . פיטר , שרוב הזמן הוא מנהיג של חבורה ועושה ככל העולה על רוחו – אינו ילד מאושר . הוריו לא רצו בו , הוא חולם חלומות עצובים ובוכה בשנתו . " באופיו הוא ילד טיפוסי : נאיבי , נרקיסיסט , אנוכי , שכחן , לא עקבי , לא אחראי , לא מקיים הבטחות . הוא אינו יודע מהי הדדיות , אינו מסוגל להקשיב , להתפשר , לוותר , להעניק או לקבל רגש . יחסיו עם סביבתו מבוססים על גחמנות , רודנות ושוויץ לא נגמר . הוא , בעצם , אטום לכל דבר שאינו הוא-עצמו" ( שם , . ( 84-85 שיני החלב שבפיו של פיטר מגלות שעדיין לא התבגר , ותקתוק השעון הבוקע מבטן התנין מסמל את הזמן החולף ואת ההתבגרות ההכרחית , המתקרבת . פיטר פאן נכתב בהשראת הקשר המשמעותי ביותר שהיה לסופר בחייו ; הקשר עם חמישה ילדים בני משפחה אחת שאתם התיידד , אתם שיחק , ולהם סיפר את סיפוריו . ההיכרות בין ברי למשפחת לואלין-דיוויס הפכה לקשר קרוב מאוד ואינטנסיבי ; על ידי הילדים התקבל ברי " כאח גדול , כמלך ההרפתקאות , כממציא וכמנהיג במשחקים של שודדי-ים ואינדיאנים , שמתרחשים על סיפון אניות אוקיינוס או על איים נידחים" ( שם , . ( 81 אבל גם כשילדי המשפחה התבגרו וזנחו את משחקי הילדות , הסופר נשאר ילד שמשחקי פיראטים עדיין ממלאים את מחשבותיו . בספר אפשר לזהות את השתוקקותו של ברי עצמו לאהבת אם , את האידיאליזציה של האימהות ואת הקשיים שהיו לו ליצור קשרים רגשיים משמעותיים . פיטר פאן הפך בתודעת קוראים ברחבי העולם למושג המסמל את הילד הנצחי ; הילד החושש ממשמעותה של ההתבגרות שתכבול אותו לעול החיים , לאחריות ולמחויבות לסדרי חיים
|
|