עמוד:140

" לא חשוב " , אומרת דפנה . ] ... [ " תבואי אלי בערב " ? מנסה נומה לפצות אותה . " כן " , אומרת דפנה , "בטח " . ] ... [ היא יודעת מה יהיה לפנות ערב , כשייצאו מבית הילדים , אבל עד הערב יש הרבה זמן . בינתיים הולכים לחורשה , עוברים את בתי המשק הקטנים המס וּ ידים לבן , מפני שפרחי הצהריים בגינות כבר נפתחו כמו עפעפיים צבעוניים , והם יוצאים לחפש פטריות . המטפלת מסבירה שאת ה כּ ה וֹ ת אסור לקטוף , הן פטריות כלב , זה שמן של פטריות רעל . אבל למה כלב , בגלל הצבע ? מהרהרת דפנה , והרי יש גם כלבים לבנים . אבל לא משנה למה , ככה זה , ואם נוגעים בהן ואחר כך דוחפים יד לפה , בלי לשים לב , עלולים למות , ואיש לא ידע למה כך , לפתע פתאום . הם יושבים על העשב אף שהוא לח קצת . היא מתבוננת בשרביטים הקטנים , כל אחד ילד , היא אומרת לעצמה , ילד קטן . כשמפש פּ שים בדשא אפשר למצוא אצטר וּבּ לים . זה לא דשא חד ועוקצני כמו הדשא ליד חדר האוכל , זה עשב פרא , הילדים קוראים לו "הדשא הרך . " הילדים מתפזרים לכל עבר , משחקים במחבואים , והיא מסתתרת מאחורי גזע אקליפטוס . "העומד" סופר . היא מתבוננת בע וֹ רבני המנסה לבלוע פירור לחם ענקי ואינו יכול . הוא סמוך אליה מאוד , היא מוכרחה לזוז כדי "לדפוק" את העומד , וכך מפתיעה את העורבני והוא פורח מ פּ חד . היא עומדת , מחכה שהילדים ייצאו מהמחבואים , ואולי יצליח העומד ויקדים לגלות אותם . היא שולחת את ידה לתפוס עלה צהוב-ירקרק הנושר מהעץ , לא , זה לא עלה , היא נרתעת בהפתעה . מישהו נשם בכף ידה , היה זה פרפר . " מה זה את בוכה " ? שואלת המטפלת . איך תסביר לה שהיא בוכה מרוב יופי ? ( מתוך ילדת חוץ , , 2011 עמ' ( 26–29 , 23 לופתים - תופסים בכוח . חברה - חברת קיבוץ ; האנשים שחיו בקיבוץ נקראו "חברי קיבוץ . "

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר