עמוד:139

לנקי . ואם תגיד "לא , " הרי זאת התרשלות מדעת . מהי התשובה הנכונה ? המטפלת פותחת את התריס לרווחה . " את רואה " , היא אומרת , "את הפסים " ? " כן " , מנידה דפנה חרש בראשה . על העץ ממול נושבת רוח , מרפרפת בעלים , ורואים את זנבה החום-לבנבן של יונת הבר . דפנה משפילה את עיניה , שלא תיתפס מ בּ יטה החוצה , אבל היא כבר פחות עצובה , כאילו ניסה מישהו לנחם אותה . היא מחייכת לעצמה . " את צוחקת " , אומרת המטפלת הגדולה כאילו תפסה אותה בפשע , "את עוד תצחקי אצלי , ידיים שמאליות שכמוך , מה יעשו אתך כשתהיי חברה ? בגלל אנשים שכמותך נראה הקיבוץ כמו שהוא נראה " , והיא מעיפה עין מבריקה מזעם במטפלת הקטנה האדומה , ששברה הבוקר צלחת בכיור . "מה תעשי כשתהיי חברה , אני רוצה לדעת " ? עומדת המטפלת הגדולה על זכותה לקבל תשובה . דפנה חושבת : האור הצהוב , אם עוצמים עיניים רואים סדקים שחורים . המטפלת הגדולה נושמת , והיא שומעת את נשימותיה לידה , הראש שלי ריק , היא אומרת לעצמה , אין בו מחשבות בכלל , וגם המילים של המטפלת לא נכנסות . המטפלת הגדולה מציצה בשעון . " הילדים מאחרים בגללך לטיול " , היא אומרת לדפנה , "את תשטפי מחר , ואת תשטפי בשבוע הבא , ואת תשטפי גם בשבוע שאחריו , ואת תשטפי עד שתלמדי לא להשאיר פסים " . " טוב " , אומרת דפנה , נושמת לרווחה , היא ניצלה , עד מחר יש יום שלם , והיא בלעה את האוכל בלי שהרגישה . " את רואה " , אומרת המטפלת הקטנה בקול כדי שהשנייה תשמע , "כשאת רוצה את אוכלת יפה מאוד , כשרוצים יכולים " , והיא מסתכלת סביבה , לראות אם שמעו . כשהיא יוצאת , ניגשת אליה נומה : "היכו אותך " ? היא שואלת . שרון רשב"ם פרופ , ללא כותרת , 2009

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר