עמוד:90

יפה משכה את אמא אחריה לחדר השינה . על המיטה הייתה מונחת מזוודה . אמא הביטה בּ יפה בעיניים שואלות . " אנחנו ... זאת אומרת אני ... עוזבת ! אני עוברת למרכז העיר . שמעון איננו רוב הזמן בבית . ואני ... אינני אמיצה כמוך . אני פוחדת . כאן , בשכונת כרם אברהם , אנחנו חשופים לתותחי האויב . במרכז העיר אהיה בטוחה יותר " . " מתי את הולכת " ? שאלה אמא . "קשה יהיה לי כאן בלעדייך " . " כששמעון יחזור , הוא ייקח אותי אל בת דודתי . ואני רוצה לומר לך , אסתר , ש ... גם עלייך ללכת מכאן . בואי אתי . בת דודתי תקבל אתכם בשמחה " . " לא " ! המילה יצאה מפיה של אמא חדה וברורה . " אסתר " , הוסיפה יפה לדבר , "לי אין ילדים , אבל לך יש ילדים , שני אוצרות . עלייך להגן עליהם . בואי אתי " ! נדמה היה לאמא שכבר שוחחה שיחה זו פעם . מתי ? עם מי ? פתאום זכרה אותו ערב בקיץ האחרון שבו הציע לה בן-דוד [ בעלה ] לעזוב את ירושלים . " אינני יכולה ללכת מכאן " ! קראה אמא בייאוש . " אבל מדוע " ? " אני ... מחכה כאן לבן-דוד " ! יפה ניערה את אמא בכתפיה . "את מדברת שטויות ! בן-דוד לא יבוא בימים הקרובים הביתה . אנחנו במצור ! במצור " ! " בכל זאת אחכה לו כאן , בבית שלנו " . " אז לכי לפחות לחנה . ביתה אינו ח שׂוּ ף כל כך לתותחים " . " לא " ! " את ואלישע " , אמרה יפה , "שניכם עקשנים . " יפה נתנה לאמא את מפתחות ביתה . "כשיפגיזו חזק , רדי לכאן , אלינו " . אלישע נכנס , מלוכלך ומזיע . אמא רצה אליו . רצתה לחבק אותו ולנשק לו , אבל ידעה שאלישע אינו אוהב נשיקות וחיבוקים . היא ליטפה את הצלקת שעל לחיו . " אתה ... גמרת ל ... לעבוד היום " ? " כן " . ואתה" ... תישאר בבית היום " ?

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר