|
|
עמוד:62
. 3 פעילותו של רבן גמליאל ביבנה נושא זה כדאי לברר באמצעות השוואה בין ריב " ז לבין רבן גמליאל . מומלץ לפתוח בשאלה , אילו בעיות לא נפתרו על ידי ריב ? ז " א . ליבנה לא היה מעמד מרכזי בארץ ישראל ולא בתפוצות . ב . ריב " ז לא היה נשיא , שכן משרה זו עברה בירושה . יש מחלוקת בין החוקרים מאימתי קיים התואר " נשיא . " לפי דעה אחת , כבר בימ י הבית השני קיים מוסד זה - והזוגות המוזכרים במסכת אבות ( שמעיה ואבטליון , הלל ושמאי ) ש ימשו כנשיא וכאב בית דין , ובכל מקרה - כבר מימי הלל הזקן אפשר לדבר על שושלת של נשיאות . עם זאת , יש חוקרים המאחרים את השימוש בתואר " נשיא " לאחר החורבן ( לא לימי ריב " ז אלא לימי רבן גמליאל . ( ג . הרומאים לא הכירו בסמכויות בית הדין ביבנה בתחום השיפוט , הביצוע וייצוג העם כלפי השלטון . - כיצד פתר רבן גמליאל בעיות אלו ? הוא היה נשיא . גם מנהיג חילוני וגם ראש לסנהדרין ולחכמים , זכה להכרה מצד רומא , חידש את הקשר עם התפוצות וביסס את מנהיגתו של מרכז יבנה בארץ ישראל . בימיו חידש בית הדין ביבנה את תפקידי הסנהדרין בתחום השיפוט והביצוע . הנשיא והסנהדרין ביבנה הסמיכו ומינו מורי הלכה ודיינים ופיקחו על בתי דין ומרכזי תורה אחרים . - במה המשיך רבן גמליאל את תפיסתו של ריב ? ז " א . הוא המשיך בהוראה ובלימוד בבית המדרש ביבנה . ב . הוא המשיך בפעולת חקיקה כתחליף למקדש ובקביעת דפוסים חדשים לעבודת ה , ' בעיצוב צורת הפעילות הדתית ותכניה - חג הפסח , יום הכיפורים , תפילת שמונה-עשרה , ארבעה צומות . במקור הבא יש דוגמה נוספת לפעילותו של רבן גמליאל : " משנכנסו חכמים בכרם ביבנה אמרו : עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוציא , מדברי סופרים ואינו מוצא ... שלא יהא דבר מדברי תורה דומה לחבירו . אמרו : נתחיל מהלל ומשמאי " . ( תוספתא עדויות א , א ) שאלות - מה מדאיג את חכמי יבנה ? - כיצד ניסה רבן גמליאל לפתור בעיות אלו ? א . המסורת שבע " פ אינה ערוכה ומסודרת . ב . היעדר הלכה פסוקה אחידה המקובלת על הכול . בתשובה יש להדגיש כי המגמה הפלורליסטית לגבי ההלכה , שהייתה קיימת לפני החורבן , נפסקה . אין עוד מקום למחלוקות פנימיות בקרב הפרושים ( בית הלל ובית שמאי , ( הצדוקים , האיסיים או כתות יהודיות-נוצריות . היהדות הופכת להיות נורמטיבית ואחידה , והפסיקה בבעיות שנויות במחלוקת נקבעת בידי בית הדין בהכרעת הנשיא או הרוב . הכתות הופכות מושא לזלזול ולגנאי .
|
|