|
|
עמוד:60
. 2 התלמידים ידונו בשאלות : באיזו מידה הייתה לשינויים אלו השפעה על התחום הלאומי ? האם פסקו היהודים בשלב זה מלהיות עם ? אילו היבטים לאומיים נפגעו אם כן כתוצאה מן החורבן ? האם חורבן בית שני היה בעיקרו חורבן דתי או לאומי ? . 3 ניתוח התעודות על דפוסי האבל ( חזון ברוך הסורי , תוספתא סוטה ט " ו י " א- ט ( ו " עונה בין השאר על שאלה 2 לעיל . הגורמים לאבל במקורות אלו הם דתיים : "צרת ציון " היא הפסקת הקורבנות בבית המקדש , שבלעדיהם לא היה אפשר לכפר על עוונות . לעם הייתה הרגשה שניתק הקשר בינו לבין אלוהיו . המורדים היו בטוחים שאלוהים לא ייתן למקדש להיחרב . חורבן המקדש היה גם משבר אמוני , גם משבר מדיני-חברתי וגם משבר ביחסים עם יהודי התפוצות . כל הפונקציות הללו ( פונקציה אמונית , מדינית-חברתית , ומרכז העולם היהודי ) מולאו על ידי המרכז הדתי בירושלים . ברוך הסורי מדבר אמנם על " האם שוממה , ובניה בשבי הלכו " - אבל התפיסה כי " אלפיים שנות גלות " מתחילות עם חורבן הבית השני אינה נכונה . ההגליה לא הייתה גדולה במיוחד ונעשתה מאזור קטן מאוד . בפרק נאמר במפורש שערים שונות בגליל לא מרדו ולא נפגעו כתוצאה מהמרד , עבודת החקלאות נמשכה וגם השאיפות הלאומיות ( שהתפרצו במרד בר כוכבא ) לא כבו . עם זאת מנהגי האבלות על חורבן המקדש עלולים היו לגרום להפסקת הקיום הפיזי של העם : הפסקת זריעה , אכילה , נישואים ולידה . אבל במקור בתוספתא טמון גם המפתח להתגברות על המשבר : אבל סמלי - אך לא הפסקת החיים התקינים .
|
|