|
|
עמוד:59
סיכום פרק 1 בפרק 1 למדתם את הנושאים האלה : . 8 שפת C 51 ניחנה בשתי התכונות הבסיסיות של מרבית שפות התכנות העיליות : א . תרגום קובץ מקור הנושא את הסיומת C לקובץ יעד הנושא את הסיומת , HEX עם שני שלבי ביניים , הנושאים את הסיומות , ASM ו- . . EXE ב . יכולת שילוב של תכנית בשפת-סף , בתכנית בשפה העילית . C 51 . 2 התכונה העיקרית של שפת C 51 היא : מתכנני C 51 הוסיפו לשפת C המקורית כמה פקודות , ההופכות את כל רכיבי 8051-ה למשתנים רגילים של שפת . C שינוי מהותי זה מאפשר למתכנת להשתמש בכל מגוון הפקודות של שפת – C כדי לשלוט ברכיבי – 8051-ה במקום בפקודות שפת-הסף שלו . . 3 לפקודות ההופכות את רכיבי 8051-ה למשתנים רגילים של שפת – C קראנו : " פקודות שיוך . " . 4 שלוש הפקודות של שפת : C פקודת ההשמה , פקודת הלולאה while () ופקודת הבקרה – if-else המחליפות פקודות מקבילות בשפת-הסף . . 0 למרות היתרונות של השימוש במגוון הרחב של פקודות שפת – C ביישומי זמן אמת ממשיכים להשתמש בפקודות שפת-הסף , משלוש סיבות : קוצר התכנית , משך ביצוע קצר ודיוק בחישוב משך הביצוע של התכנית . . 6 רכיבים של בקר יכולים לשאת שמות מערכתיים שנבחרו על-ידי המתכנן ושמות פרטיים הנקבעים על-ידי המתכנת . . 7 קובץ הכותרת של כל בקר מכיל עשרות פקודות שיוך של כתובות קבועות לשמות המערכתיים הקבועים של רכיבי הבקר . . 1 מתכנת יכול לכתוב הוראות שיוך של כתובות המפתחים הפנימיים של הבקר ושל סיבותיהם לשמות פרטיים משלו , כדי לרמוז לקורא על תפקידיהם . . 9 מתכנת חייב לכתוב הוראות שיוך של כתובות מפתחים חיצוניים של הבקר ושל סיבותיהם לשמות פרטיים משלו , משום שאין להם שמות כלל . . 85 בכל פקודה הכוללת שם של הדק מפתח – יש להחליף את הנקודה בקו תחתי , כי כך הוגדרו כל 32 הדקי ארבעת המפתחים של הבקר . דוגמה : P 1 . 0 הוחלף ב- . P 1–0 . 88 המגבלה היחידה של מהדרי C 51 היא : גם קטע תכנית שאינו זקוק ללולאה אינסופית חייב להיכלל בלולאה מסוג זה .
|
|