|
|
עמוד:341
הרצל היה מודע לחשיבות קיומם של סמלים לאומיים : דגל , המנון , שפה . בקונגרס הציוני הראשון הוחלט לקשט את האולם בדגל כחול-לבן ( כצבעי הטלית ) ובמרכזו מגן דוד . הדגל הזה נעשה לדגל התנועה הציונית , ולימים - לדגלה של מדינת ישראל . ההתבססות על המסורת היהודית באה לידי ביטוי גם בהחלטה שהתקבלה בקונגרס הציוני השני לכנות את דמי החבר בתנועה הציונית שקל - כשמו של המטבע היהודי בתקופת המקדש . רק למי שרכש את ה"שקל" הייתה זכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים . מספר השקלים שנקנו בכל מדינה קבע את מספר הצירים שנשלחו מטעמה לקונגרס . אחד הנושאים השנויים במחלוקת היה שפת הדיונים בקונגרס . דיוני הקונגרס התנהלו בשפה הגרמנית , שהייתה שגורה בפיהם של יהודי מרכז אירופה ומערבה . פעילי התנועה הציונית ברוסיה , שמרביתם לא הבינו את השפה הגרמנית , ביקשו לשנות את הנוהל הזה . הם אף ביקשו שהמשתתפים בדיוני הקונגרס יהיו רשאים לנאום בשפה השגורה בפיהם . הרצל נענה להם והדיונים התנהלו גם בעברית , ביידיש וברוסית . מיינו את מוסדות התנועה הציונית לפי : מוסדות כלכליים , מוסדות פוליטיים ומוסדות מיישבים . מוסדות ההסתדרות הציונית ( 1920-1897 )
|
|