|
|
עמוד:285
ישיבת וולוז'ין הייתה שם נרדף לחידושים גם בשיטת הלימוד . ר' חיים מוולוז'ין האמין שהמשבר הרוחני מקורו בלימוד התורה בדרך לא נכונה , ולא בפגם שקיים בתורה . הוא יצא נגד לימוד התלמוד בשיטה המקובלת , שיטת הפלפול , והעדיף לימוד בדרך הפשט - בירור הסוגיה תוך חתירה להבנת הכתוב בה . הוא גם הדגיש את חשיבות הלימוד ולא את החוויה הדתית המלווה אותו . רוב התלמידים בישיבה למדו ביחידות ולא בחברותא זה עם זה , ובנוסף התקיימו שיעורים קבועים מפי ראש הישיבה . ההשתתפות בשיעורים הייתה רשות , ומלבד גמרא למדו גם הלכה ותנ"ך . בתקופה שהרב נפתלי צבי יהודה ברלין ( הנצי"ב ( עמד בראשות הישיבה , אף התקיים שיעור שבועי על פרשת השבוע . המשמעות שייחס ר' חיים מוולוז'ין ללימוד התורה לצורך קיום העולם גרמה לכך שהושם דגש חזק על ההתמדה . התלמידים נדרשו להתמסרות מרבית ללימוד התורה ולניצול כל רגע ורגע לצורך לימוד . מסיבה זאת הונהגו בישיבה תורנויות : חלק מהתלמידים למדו עד שעה מאוחרת , ואחרים השכימו קום כדי ללמוד . כך נמשך לימוד התורה בישיבה במשמרות יומם ולילה , ללא הפסקה , כל השנה , ללא חופשות . הדרישה להתמסרות מוחלטת ללימוד התורה אפיינה גם את ממשיכי דרכו של ר' חיים מוולוז'ין . הם סירבו בתוקף לדרישת השלטונות לכלול בתכנית הלימודים את לימוד השפה הרוסית , כפי שחייב חוק משנת 1844 ( עמ' . ( 203 במשך תקופה ארוכה הצליחו ראשי הישיבה , ככל הנראה באמצעות שוחד , לדחות את רוע הגזרה , אך השלטונות המשיכו להתערב בנעשה בתחומי הישיבה . מעורבות השלטונות נבעה כנראה גם מאי סדרים כספיים ששררו בישיבה וממחלוקות על מינוים של רבנים ועל דרכי הלימוד . בשנת 1892 הגיעו ראשי הישיבה למסקנה כי אין עוד מנוס מסגירתה של ישיבת וולוז'ין , שפעלה במשך 90 שנה . הסגירה עוררה הדים בציבור היהודי ונעשו ניסיונות לפתוח אותה מחדש , אך הישיבה לא שבה עוד לגדולתה . עם זאת היא שימשה דגם שלפיו הוקמו בליטא ישיבות נוספות , שכונו "ישיבות ליטא . " ישיבות ליטא מנסות להתמודד עם כוח המשיכה של תנועת ההשכלה ישיבות ליטא יצרו אליטה רוחנית חדשה , שסמכותה התבססה על התמסרות מוחלטת ללימוד התורה . ועם זאת , לא היה בכוחה של ההתמסרות ללימוד התורה למנוע את חדירתן של רוחות ההשכלה לתחומי הישיבות בשלהי המאה . 19-ה מיקומן של ישיבות ליטא , בחבל ארץ שבין מזרח אירופה למערבה , חשף את תלמידיהן לספרות ולעיתונות שפרסמו המשכילים היהודים . מעדויות שונות עולה כי חלק מהתלמידים נהגו לקרוא בספרי המשכילים . כמו כן , עצם ריכוזם של צעירים למדנים ושקדנים במקום אחד סייע להפצתם של רעיונות ההשכלה . ועם זאת , לדעת חוקרים קיים פער בין התדמית של ישיבת וולוז'ין כמרכז של השכלה לבין המציאות . לדבריהם , בכל שנות קיומה של הישיבה , העניין של תלמידיה בהשכלה היה שולי בלבד , ומעולם לא שימשה ספרות ההשכלה מתחרה רבת חשיבות ללימוד התורה . ראשי ישיבות ליטא התנגדו לקריאה בספרות ההשכלה בתחומי הישיבה , ואף שללו מכול וכול את השינויים שתנועת ההשכלה ביקשה לחולל בחברה היהודית . התנגדותם להשכלה נבעה בין השאר מכך שהעיסוק בה בא על חשבון הזמן שיש להקדיש ללימוד התורה . טיעון זה עמד גם ביסוד ההתנגדות הנחרצת של ראשי הישיבות לדרישתם של השלטונות הרוסיים לכלול לימודים כלליים במסגרת הישיבה . חלק מישיבות ליטא בחרו להתמודד עם המשיכה של התלמידים לספרות ההשכלה דווקא על ידי אימוצם של חלק מהרעיונות שהמשכילים הטיפו להם , במיוחד במה שנוגע לסדרי הלימוד . לדוגמה , הם אימצו את התפיסה שיש ליצור תכנית לימודים מדורגת . שיטת הפלפול - אחת משיטות הלימוד של התלמוד , אשר התפתחה במהלך ימי הביניים מתוך רצון להבליט את חריפותו של הלומד . במרוצת הזמן החלה להישמע ביקורת כלפי שיטת הלימוד . מבקריה של השיטה התייחסו לכך שהלימוד בשיטה זאת היה מלווה לא אחת בדיון בשאלות שאין להן משמעות מעשית , או שיש בהן סטייה מההיגיון . נפתלי צבי יהודה ברלין , הנציב" - ( 1893-1816 ) חתנו של ר' חיים מוולוז'ין וראש ישיבת וולוז'ין משנת 1853 ועד לסגירתה , . 1892-ב בימיו למדו בישיבה מאות בחורים , אך בין רבניה נוצרו מחלוקות ביחס לדרכי הלימוד : בקיאות או עיון . הנצי"ב תמך בלימוד הגמרא בדרך של בקיאות , וייחס חשיבות ללימוד התנ"ך . השיעור שהעביר הנצי"ב מדי יום ביומו על פרשת השבוע היה הבסיס לפירושו לתורה , "העמק דבר . "
|
|