|
|
עמוד:314
המתח בין לאומיות להשתלבות תולדות היהודים במאה 19-ה מלווים בניסיונות של קבוצות יהודים למצוא פתרון לבעיית הקיום של העם היהודי בעת החדשה . תהליכי האמנציפציה הביאו לניסיונות של יחידים ושל קבוצות יהודים להשתלב בחברה הסובבת . מבחינה חוקית הם הוגדרו " אזרחים בני דת משה" וראו עצמם גרמנים או צרפתים שדתם יהודית . המהפכנים הסוציאליסטים ברוסיה שאפו להשתלב במהפכה כלל-רוסית , וראו בזהותם היהודית זהות משנית . גם התנועה הטריטוריאלית והתנועה האוטונומיסטית שאפו לשלב את היהודים כקבוצה בתוך משפחת העמים . לכאורה , הגשמת מטרתם של הארגונים האלה הייתה כרוכה במחיקת הזהות הלאומית , במלואה או בחלקה , על ידי ביטול הקשר שבין הלאום היהודי למולדתו ההיסטורית בארץ ישראל . אלא שבפועל , הגשמת הרעיונות האוניברסליים השואפים להשתלבות מלאה של היהודים בקרב העמים לוותה במאמצים בעלי אופי לאומי . הסולידריות הלאומית היא שהניעה את ארגון כי"ח וארגונים כלל-יהודיים אחרים בניסיונותיהם להשיג אמנציפציה ליהודים בארצות השונות . סולידריות דומה הניעה גם את פעולתו של ארגון הבונד במסגרת התנועות המהפכניות הסוציאליסטיות . נראה אפוא כי השאיפה להעצמת מגמות ההשתלבות בחברה הסובבת הביאה דווקא לחיזוקה של המגמה הלאומית הנבדלת : להקמתן של מערכות חינוך ובריאות יהודיות , להתפתחותה של עיתונות יהודית לאומית ושל ספרות והגות לאומית . התגברות כוחם הפוליטי של היהודים כקבוצה תרמה גם היא לחיפוש אחר פתרונות , שישלבו את השאיפות הלאומיות עם השאיפות האוניברסליות , כדוגמת הפתרונות שהציעו חברי התנועה האוטונומיסטית והטריטוריאליסטית . יש המתארים מציאות זאת כתנועת מטוטלת , אשר נעה ממגמות ייחודיות נבדלות למגמות אוניברסליות כלליות , ומצאה לבסוף את מקומה במגמות הלאומיות , שביטוין המובהק ביותר הוא הקמת התנועה הציונית .
|
|