|
|
עמוד:197
כינוס הסנהדרין היה חלק מהצעדים שעשה נפולאון לארגון המדינה ולארגון הקהילה היהודית ( ובכללם הקמת ה"קונסיסטוריה" - עמ' . ( 218 המגמה של שילוב היהודים במדינה ספגה מכה קשה עם התבססות המדיניות השמרנית , בעקבות קונגרס וינה ( עמ' . ( 63 אבל עם מהפכת 1830 ( עמ' ( 64 התחדשה מגמת האמנציפציה . הממשלה החדשה אישרה חוק ולפיו הרבנים היהודים - כמו כוהני הדת הנוצרים - יקבלו את שכרם מקופת המדינה . תהליך האמנציפציה נמשך , ובשנת 1846 בוטלה גם השבועה היהודית - שבועה מיוחדת שביטאה את אפלייתם של היהודים למרות השוויון החוקי . התבססות האמנציפציה בתקופת השלטון המלוכני בצרפת סייעה להפיכת השוויון לעיקרון מקובל , ומאותה עת ואילך לא נחקקו עוד בצרפת חוקים מיוחדים ליהודים . מגמות סותרות לגבי מעמד היהודים במדינות גרמניה ובאוסטריה עד כיבושיו של נפולאון הושפע מעמדם של היהודים שחיו במדינות גרמניה ובאוסטריה מהמדיניות הריכוזית , מעקרונות הנאורות ומהשאיפה להפיק תועלת מרבית מפעילותם הכלכלית . באוסטריה שלט הקיסר יוסף השני , שהיה שליט אבסולוטי נאור ( עמ' ( 39 וברוח זאת הנהיג שינויים במדינות שבתחום שלטונו . השינויים נועדו לשלב את היהודים במדינה הן על ידי רפורמות מינהליות וכלכליות והן באמצעות החינוך . בשנת 1781 פרסם יוסף השני כתב סובלנות שהעניק חופש דת לנוצרים הלא-קתולים שחיו בתחומי שלטונו . בשנת 1782 הוא הוסיף עליו חוק שהתיר ליהודי אוסטריה לעסוק בכל תחומי המסחר , לייסד בתי מלאכה ובתי חרושת וללמוד בגימנסיה . הזכויות ניתנו לכל משפחה בנפרד , ולא ליהודים כקהילה דתית . ואולם כתב הסובלנות של יוסף השני כלל גם הגבלות על פעילות כלכלית שנחשבה בעיניו לא יצרנית , ואף צמצם את האוטונומיה שהיהודים נהנו ממנה : אסר על קיום פולחן דתי בפומבי , עיכב את בנייתם של בתי כנסת חדשים והתערב באופי החינוך היהודי . כן אסר הכתב על היהודים להשתמש בעברית וביידיש במסמכים רשמיים ולמנות רב לקהילה . על מנת לעודד השכלה , נאסר על מי שלא למד בבית ספר להינשא לפני שמלאו לו 25 שנה . הגבלות נוספות היו על מספרם של היהודים ברחבי הקיסרות ועל מקומות מגוריהם . הן הזכויות והן ההגבלות שנכללו בכתב הסובלנות ביטאו את מגמתו של הקיסר יוסף השני לשלב את היהודים במדינה ובחברה הסובבת . לאחר מותו בוטל כתב הסובלנות , אך יורשיו המשיכו את מגמת " תיקון היהודים" - הפיכתם לנתינים נאמנים ומועילים ושילובם במדינה . במדינות גרמניה , שילובם של היהודים היה הדרגתי וממושך , ותהליך האמנציפציה ידע עליות ומורדות . במדינות שכבש נפולאון נהנו היהודים משוויון זכויות , אבל לאחר תבוסתו החלה כל אחת ממדינות גרמניה לנקוט מדיניות עצמאית בעניין מעמדם של היהודים . במדינות שבהן השליטים הושפעו מרעיון השיבה למשטר הישן ( עמ' , ( 63 בוטלו הזכויות האזרחיות שניתנו ליהודים , ועל היהודים הוטלו הגבלות חמורות . לדוגמה , בפרנקפורט הוחלט שהיהודים יחזרו להתגורר ברובע מגורים מיוחד להם . השבועה היהודית - שבועה מיוחדת המלווה בביטויי השפלה . הייתה זאת שבועה שהיהודים חויבו להישבע בעת דיון משפטי החל במאה 6-ה לספירה . השבועה בוטלה במדינות אירופה השונות בהדרגה במהלך המאה , 19-ה כחלק מתהליך התבססות האמנציפציה . יוסף השני - ( 1790-1741 ) קיסר מבית הבסבורג , שעלה לשלטון בשנת 1765 ( בפועל שלט ( 1780-מ ושלט במרכז אירופה . בהשפעת רעיונות הנאורות חוקק חוקים שהגבילו את כוחה של הכנסייה ויצרו סובלנות דתית . בתחום מדיניות הפנים הוא חיזק את כוחו של השלטון המרכזי על חשבון האוטונומיה של המדינות השונות בקיסרות , ועורר בכך התנגדות . מטבע לציון פרסום כתב הסובלנות משמאל : דיוקנו של יוסף השני ומעליו הכתובת "הסובלנות שולטת" מימין : דמויות של יהודי , קתולי ופרוטסטנטי , ניצבים יחד מתחת לנשר , סמל הקיסרות
|
|