|
|
עמוד:14
כדי הלמידה , ולעתים היא מוצעת בעקבות קריאה של טקסט , ומאפשרת דרכים לעיבודו מבחינה רג שית וקוגניטיבית . פעילויות של שיחה ודיון מקדמות ומטפחות את יכולות הדיבור וההאזנה . כידוע , התפתחות השפה הדבורה קודמת להתפתחות השפה הכתובה . בשפה הדבורה הילדים מבטאים את ידע העולם שלהם ואת הידע הלשוני שלהם , ולכן היא בסיס לרכישת השפה הכתובה . הדיבור וההבעה בעל פה מתפתחים אצל התלמידים תוך כדי התנסויות של שיחה עם ילדים ועם מבוגרים . ההבעה בעל פה מתרחשת גם בפעילות היום -יומית בכיתה – במהלך משחקים , במפגש החברתי בין הילדים ובמפגש עם המורה . באמצעות השיחות הילדים מעלים את ידע העולם שלהם וכן הם מבטאים רגשות ומחליפים רשמים ודעות . השיחות חושפות את ידיעותיהם של הילדים ומאפשרות למורים להתאים את הלימוד למטען הידע הזה ולקשר בינו ו בין נושאים ומושגים שמופיעים בפרקים השונים . כדי להשיג את עיקרי המטרות בנושא טיפוח הדיבור וההאזנה לכיתות א ) ב- ראו בתכנית הלימודים , ( מומלץ להעלות את השיח הד בור ואת מוסכמותיו למודעותם של הילדים תוך התנסות פעילה ורציפה . כדאי לנצל הזדמנויות שונות במהלך הלמידה ולהפוך את השיחה בכיתה לפעילות למידה יום - יומית . כשהילדים מגיבים לדברי אחרים צריך להפנות את תשומת לבם לרלוונטיות של תגובתם לנושא המדובר : " האם מה שאתם מספרים קשור למה שדנה סיפרה " ? הנחו את הילדים למבנים , כגון : " לי קרה מקרה דומה / שונה , " " כשדבר כזה קרה לי הרגשתי / עשיתי , " ... " אני הייתי עושה משהו אחר " ... וכיו"ב . התגובה פותחת בהתייחסות אל מה שנאמר קודם וממשיכה בהתייחסות אישית של הדובר . כשהילדים מביעים עמדה אישית על נושא או על סוגיה שהועלתה לדיון כדאי להנחותם לשימוש במבנים כגון : " אני מסכים כי " ... או " אני לא מסכים עם יוסי כי , " ... או " הדעה שלי אחרת , " " אני חושב ש , " ... וכיו"ב . מבנים כגון אלה מארגנים את החשיבה ( תחילה קביעת העמדה ואחר כך הנמקתה ) ומונעים גלישה לפיזור נפש ולדיבור אסוציאטיבי . כשהילדים מספרים על חוויה אישית או על אירוע , כדאי להנחותם לספר על פי רצף האירועים – לפתוח במה שהיה בהתחלה , להיצמד לסדר ההתרחשויות ולסיים בתיאור המצב בסוף ההתרחשות . כדאי להסביר להם שככה הילדים האחרים יוכלו להבין את הסיפור . כדאי להנחות אותם להפריד בין העובדות , כלומר ההתרחשויות , ובין הרגשות שליוו את האירוע במהלכו ובסופו . כדאי להנחות למבנה מ ארגן כגון " בהתחלה ... אחר כך ... ואז ... בסוף . " ... כמובן לא תמיד אפשר לכבול את המבעים לדגמים המובנים , ולצד אלה רצוי להפנות את תשומת הלב של הילדים לאפשרות הלגיטימית לגמישות המבעים על פי הנסיבות . כשהילדים שואלים שאלות על מידע ששמעו , בין סיפור אישי ובין תוכן אחר , כדאי ללמדם לתכנן את השאלה , למקד אותה בפרט מסוים ולהתאים את מילת השאלה ההולמת , במבנה כמו " אני רוצה לשאול על ;" -ה " למה / איפה / כמה / מי" וכיו . ב" דוגמאות לפעילויות של שיחה ודיון : בפרק " אפשר לומר ואפשר להגיד" ( כרך א ) התלמידים דנים בהקשר לדוגמות של מילים נרדפות ; בפרק " חורף" ( כרך א ) מתקיימת שיחה על אודות המחשבות
|
|