עמוד:135

האם נגיע עד השדרה ? ומה יהיה אחר כך ? על כל פנים , העיקר שנגיע לשדרה . שם יש צל על הדרך . לכל הפחות יחדל קצת החול לצרוב את כפות הרגליים . אבל ... אי , אימא שלי ! כל כך כואב ! אני לא רציתי בשום אופן , אבל העיניים שלי מלאו דמעות והתחלתי למשוך קצת באף , כמו בזמן שיש נזלת ... הו ! בריצה אחת אפשר היה להגיע לשדרה ! אך לא רצנו , הלכנו לאט לאט , על כל כף הרגל . כל הילדים השגיחו ואי-אפשר היה לרמות . סוף-סוף באנו עד לשדרה . נשמתי לרווחה . גם יואב נשם לרווחה . אכן , היה אכפת גם לו - ועוד איך ! אך הכאב הנורא ברגליים לא פסק . בקושי התאפקתי מלצעוק . הילדים שמאחורינו התחילו לדבר בערבוביה , בסוף צעק יגאל : " די , אין מה להמשיך , עכשיו כבר צל " ! " טוב , שיעשו 'אחורה פנה' ויתחילו ללכת בחזרה , " הציע רפי .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר