|
עמוד:551
פרק לא א ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר : ב בן-אדם אמר אל-פרעה מלך-מצרים ואל-המונו אל-מי דמית בגדלך : ג הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה ובין עבתים היתה צמרתו : ד מים גדלוהו תהום רממתהו אתנהרתיה הלך סביבות מחעה ואת-תעלתיה שלחה אל כל-עצי השדה : ה על-כן גבהא קמתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארתיו ממים רבים בשלחו : ו בסעפתיו קננו כל-עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה ובצלו ישבו כל גוים רבים : ז וייף בגדלו בארך דליותיו כי-היה שרשו אל-מים רבים : ח ארזים לא-עממהו בגן-אלהים ברושים לא דמו אל-סעפתיו וערמנים לא-היו כפארתיו כל-עץ בגן-אלהים לא-דמה אליו ביפיו : ט יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל-עצי-עדן אשר בגן האלהים : י לכן כה אמר אדני יהוה יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל-בין עבותים ורם לבבו בגבהו : יא ואתנהו ביד איל גוים עשו יעשה לו כרשעו גרשתהו : יב ויכרתהו זרים עריצי גוים ויחשהו אל-ההרים ובכלגאיות נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו בכל אפיקי הארץ וירדו מצלו כל-עמי הארץ ויחשהו : יג על-מפלתו ישכנו כל-עוף השמים ואל-פארתיו היו כל חית השדה : יד למען אשר לא-יגבהו בקומתם כל-עצי-מים ולא-יתנו את-צמרתם אל-בין עבתים ולא-יעמדו אליהם בגבהם כל-שתי מים כי-כלם נתנו למות אל-ארץ תחתית בתוך בני אדם אל-יורדי בור : טו כה-אמר אדני יהוה ביום רדתו שאולה האבלתי כמתי עליו את-תהום ואמנע און ופי-בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה : יח ובתחפנחס חשך היום בשברי-שם אתמטות מצרים ונשבת-בה גאון עזה היא ענן יכמנה ובנותיה בשבי תלכנה : יט ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי-אני יהוה : כ ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר : כא בן-אדם את-זרוע פרעה מלך-מצרים שברתי והנה לא-חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב : כב לכן כה-אמר אדני יהוה הנני אל-פרעה מלך-מצרים ושברתי את-זרעתיו את-החזקה ואת-הנשברת והפלתי את-החרב מידו : כג והפצותי את-מצרים בגוים וזריתם בארצות : כד וחזקתי את-זרעות מלך בבל ונתתי את-חרבי בידו ושברתי את-זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו : כה והחזקתי אתזרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי-אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך-בבל ונטה אותה אל-ארץ מצרים : כו והפצותי את-מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי-אני יהוה :
|