|
עמוד:547
פרק כז א ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : ב ואתה בן-אדם שא על-צר קינה : ג ואמרת לצור הישבת על-מבואת ים רכלת העמים אל-איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי : ד בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך : ה ברושים משניר בנו לך את כל-לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך : ו אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו-שן בת-אשרים מאיי כתיים : ז שש-ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכמך : ח ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך : ט זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל-אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך : י פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו-בך המה נתנו הדרך : יא בני ארוד וחילך על-חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על-חומותיך סביב המה כללו יפיך : יב תרשיש סחרתך מרב כל-הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך : יג יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך : יד מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך : טו בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן והבנים ומגדלתיך יתץ בחרבותיו : י משפעת סוסיו יכמך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה : יא בפרסות סוסיו ירמס את-כל-חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד : יב ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו : יג והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד : יד ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה : טו כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים : טז וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו אתמעיליהם ואת-בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על-הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך : יז ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר-נתנו חתיתם לכל-יושביה : יח עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר-בים מצאתך : יט כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא-נושבו בהעלות עליך את-תהום וכמוך המים הרבים : כ והורדתיך את-יורדי בור אל-עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את-יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים : כא בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא-תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה :
|