|
עמוד:703
פרק ג א אחרי-כן פתח איוב את-פיהו ויקלל את-יומו : ב ויען איוב ויאמר : ג יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר : ד היום ההוא יהי חשך אל-ידרשהו אלוה ממעל ואל-תופע עליו נהרה : ה יגאלהו חשך וצלמות תשכן-עליו עננה יבעתהו כמרירי יום : ו הלילה ההוא יקחהו אפל אל-יחד בימי שנה במספר ירחים אל-יבא : ז הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אלתבא רננה בו : ח יקבהו אררי-יום העתידים ערר לויתן : ט יחשכו כוכבי נשפו יקו-לאור ואין ואל-יראה בעפעפי-שחר : י כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני : יא למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע : יב מדוע קדמוני ברכים ומה-שדים כי אינק : יג כי-עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי : יד עם-מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו : טו או עם-שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף : טז או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא-ראו אור : יז שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח : יח יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש : יט קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו : כ למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש : כא המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים : כב השמחים אלי-גיל ישישו כי ימצאו-קבר : פרק ב א ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על-יהוה ויבוא גם-השטן בתכם להתיצב על-יהוה : ב ויאמר יהוה אל-השטן אי מזה תבא ויען השטן את-יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה : ג ויאמר יהוה אל-השטן השמת לבך אל-עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם : ד ויען השטן את-יהוה ויאמר עור בעד-עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו : ה אולם שלח-נא ידך וגע אל-עצמו ואל-בשרו אם-לא אל-פניך יברכך : ו ויאמר יהוה אל-השטן הנו בידך אך את-נפשו שמר : ז ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את-איוב בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו : ח ויקח-לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך-האפר : ט ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת : י ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את-החוב נקבל מאת האלהים ואת-הרע לא נקבל בכל-זאת לא-חטא איוב בשפתיו : יא וישמעו שלשת רעי איוב את כל-הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד-לו ולנחמו : יב וישאו את-עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על-ראשיהם השמימה : יג וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין-דבר אליו דבר כי ראו כי-גדל הכאב מאד :
|