|
עמוד:513
פרק מח א למואב כה-אמר -יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל-נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה : ב אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם-מדמן תדמי אחריך תלך חרב : ג קול צעקה מחרנים שד ושבר גדול : ד נשברה מואב השמיעו זעקה צעיריה : ה כי מעלה הלחית בבכי יעלה-בכי כי במורד חרונים צרי צעקת-שבר שמעו : ו נסו מלטו נפשכם ותהינה כערוער במדבר : ז כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם-את תלכדי ויצא כמוש בגולה כהניו ושריו יחדיו : ח ויבא שדד אל-כלעיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה : ט תנו-ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן : י ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם : יא שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל-שמריו ולא-הורק מכלי אל-כלי ובגולה לא הלך על-כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר : יב לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ושלחתי-לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו : יג ובש מואב מכמוש כאשר-בשו בית ישראל מבית אל מבטחם : יד איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי-חיל למלחמה : טו שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לחבח נאם-המלך יהוה צבאות שמו : טז קרוב איד-מואב לבוא ורעתו מהרה מאד : יז נדו לו כל-סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מחה-עז מקל תפארה : יח רדי מכבוד ושבי בצמא ישבת בת-דיבון כי-שדד מואב עלה בך שחת מבצריך : יט אל-דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי-נס ונמלטה אמרי מה-נהיתה : כ הביש מואב כי-חתה הילילו וזעקו הגידו בארנון כי שדד מואב : כא ומשפט בא אל-ארץ המישר אל-חלון ואל-יהצה ועל -מיפעת : כב ועל-דיבון ועל-נבו ועל-בית דבלתים : כג ועל קריתים ועל-בית גמול ועל-בית מעון : כד ועל-קריות ועל-בצרה ועל כל-ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות : כה נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה : כו השכירהו כי על-יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם-הוא : כז ואם לוא השחק היה לך ישראל אם-בגנבים נמצא כי-מדי דבריך בו תתנודד : כח עזבו ערים ושכנו במלע ישבי הפנו אבות אל-בנים מרפיון ידים : ד על-היום הבא לשדוד את-כל-פלשתים להכרית לצר ולצידון כל שריד עזר כי-שדד יהוה את-פלשתים שארית אי כפתור : ה באה קרחה אל-עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם עד-מתי תתגודדי : ו הוי חרב ליהוה עד-אנה לא תשקטי האספי אל-תערך הרגעי ודמי : ז איך תשקטי ויהוה צוה-לה אל-אשקלון ואל-חוף הים שם יעדה :
|