|
עמוד:427
פרק יד א כי ירחם יהוה את-יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על-אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על-בית יעקב : ב ולקחום עמים והביאום אל-מקומם והתנחלום בית-ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם : ג והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן-העבדה הקשה אשר עבד-בך : ד ונשאת המשל הזה על-מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה : ה שבר יהוה מחה רשעים שבט משלים : ו מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך : ז נחה שקטה כל-הארץ פצחו רנה : ח גם-ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא-יעלה הכרת עלינו : ט שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל-עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים : י כלם יענו ויאמרו אליך גם-אתה חלית כמונו אלינו נמשלת : יא הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכמיך תולעה : יב איך נפלת משמים הילל בן-שחר נגדעת לארץ חולש על-גוים : יג ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי-אל ארים כסאי ואשב בהר-מועד בירכתי צפון : יד אעלה על-במתי עב אדמה לעליון : טו אך אלשאול תורד אל-ירכתי-בור : טז ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות : יז שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא-פתח ביתה : יח כל-מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו : יט ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה וחחאיה ישמיד ממנה : י כי-כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא-יגיה אורו : יא ופקדתי על-תבל רעה ועל-רשעים עונם והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל : יב אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר : יג על-כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו : יד והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ איש אל-עמו יפנו ואיש אל-ארצו ינוסו : טו כל-הנמצא ידקר וכל-הנספה יפול בחרב : טז ועלליהם ירחשו לעיניהם ישמו בתיהם ונשיהם תשכבנה : יז הנני מעיר עליהם את-מדי אשר-כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו-בו : יח וקשתות נערים תרחשנה ופרי-בטן לא ירחמו על-בנים לא-תחוס עינם : יט והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את-סדם ואת-עמרה : כ לא-תשב לנצח ולא תשכן עד-דור ודור ולא-יהל שם ערבי ורעים לא-ירבצו שם : כא ורבצו-שם ציים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו-שם : כב וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשכו :
|