|
עמוד:347
פרק כא א ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את-פני יהוה ס ויאמר יהוה אל-שאול ואל-בית הדמים על-אשר-המית את-הגבענים : ב ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם-מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני-ישראל ויהודה : ג ויאמר דוד אל-הגבענים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את-נחלת יהוה : ד ויאמרו לו הגבענים אין-לנו כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו ואין-לנו איש להמית בישראל ויאמר מה-אתם אמרים אעשה לכם : ה ויאמרו אל-המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה-לנו נשמדנו מהתיצב בכל-גבל ישראל : ו יתן-לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום ליהוה בגבעת שאול בחיר יהוה ס ויאמר המלך אני אתן : ז ויחמל המלך על-מפי-בשת בן-יהונתן בן-שאול על-שבעת יהוה אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן-שאול : ח ויקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה אשר ילדה לשאול את-ארמני ואת-מפבשת ואת-חמשת בני מיכל בת-שאול אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי המחלתי : ט ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני יהוה ויפלו שבעתם יחד והמה המתו בימי קציר בראשנים בתחלת קציר שערים : י ותקח רצפה בת-איה את-השק ותחהו לה אל-הצור מתחלת קציר עד נתך-מים עליהם מן-השמים ולא-נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ישראל אבלה ובית מעכה וכל-הברים ס ויקהלו ויבאו אף-אחריו : טו ויבאו ויצרו עליו באבלה בית המעכה וישפכו סללה אל-העיר ותעמד בחל וכל-העם אשר את-יואב משחיתם להפיל החומה : טז ותקרא אשה חכמה מן-העיר שמעו שמעו אמרו-נא אל-יואב קרב עדהנה ואדברה אליך : יז ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני ותאמר לו שמע דברי אמתך ויאמר שמע אנכי : יח ותאמר לאמר דבר ידברו בראשנה לאמר שאל ישאלו באבל וכן התמו : יט אנכי שלמי אמוני ישראל אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל למה תבלע נחלת יהוה : כ ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי אם-אבלע ואם-אשחית : כא לא-כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן-בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו-אתו לבדו ואלכה מעל העיר ותאמר האשה אל-יואב הנה ראשו משלך אליך בעד החומה : כב ותבוא האשה אל-כל-העם בחכמתה ויכרתו את-ראש שבע בן-בכרי וישלכו אל-יואב ויתקע בשופר ויפצו מעל-העיר איש לאהליו ויואב שב ירושלם אל-המלך : כג ויואב אל כל-הצבא ישראל ובניה בן-יהוידע על-הכרתי ועל-הפלתי : כד ואדרם על-המס ויהושפט בן-אחילוד המזכיר : כה ושוא ספר וצדוק ואביתר כהנים : כו וגם עירא היארי היה כהן לדוד :
|