|
עמוד:330
פרק ז א ויהי כי-ישב המלך בביתו ויהוה הניח-לו ממביב מכל-איביו : ב ויאמר המלך אל-נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה : ג ויאמר נתן אל-המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך : ד ויהי בלילה ההוא ויהי דבר-יהוה אלנתן לאמר : ה לך ואמרת אל-עבדי אל-דוד כה אמר יהוה האתה תבנה-לי בית לשבתי : ו כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את-בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן : ז בכל אשר-התהלכתי בכל-בני ישראל הדבר דברתי את-אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמר למה לא-בניתם לי בית ארזים : ח ועתה כה-תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן-הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על-עמי על-ישראל : ט ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את-כל-איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ : י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא-יסיפו בני-עולה לענותו כאשר בראשונה : יא ולמן-היום אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל והניחתי לך מכל-איביך והגיד לך יהוה כי-בית יעשה-לך יהוה : יב כי ימלאו ימיך ושכבת את-אבתיך והקימתי את-זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי אתממלכתו : יג הוא יבנה-בית לשמי וכננתי את-כמא ממלכתו עד-עולם : יד אני אהיה-לו לאב והוא יהיה-לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם : טו וחסדי לא- עיר דוד בשמחה : יג ויהי כי צעדו נשאי ארון-יהוה ששה צעדים ויזבח שור ומריא : יד ודוד מכרכר בכל-עז לפני יהוה ודוד חגור אפוד בד : טו ודוד וכל-בית ישראל מעלים אתארון יהוה בתרועה ובקול שופר : טז והיה ארון יהוה בא עיר דוד ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון ותרא את-המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה ותבז לו בלבה : יז ויבאו את-ארון יהוה ויצגו אתו במקומו בתוך האהל אשר נטה-לו דוד ויעל דוד עלות לפני יהוה ושלמים : יח ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את-העם בשם יהוה צבאות : יט ויחלק לכלהעם לכל-המון ישראל למאיש ועד-אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וילך כל-העם איש לביתו : כ וישב דוד לברך את-ביתו ותצא מיכל בת-שאול לקראת דוד ותאמר מה-נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים : כא ויאמר דוד אל-מיכל לפני יהוה אשר בחר-בי מאביך ומכל-ביתו לצות אתי נגיד על-עם יהוה על-ישראל ושחקתי לפני יהוה : כב ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועםהאמהות אשר אמרת עמם אכבדה : כג ולמיכל בת-שאול לא-היה לה ילד עד יום מותה :
|