|
עמוד:318
פרק כז א ויאמר דוד אל-לבו עתה אמפה יום-אחד ביד-שאול אין-לי טוב כי המלט אמלט אל-ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל-גבול ישראל ונמלטתי מידו : ב ויקם דוד ויעבר הוא ושש-מאות איש אשר עמו אל-אכיש בן-מעוך מלך גת : ג וישב דוד עם-אכיש אל-המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך : ז ויבא דוד ואבישי אל-העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה-בארץ מראשתיו ואבנר והעם שכבים סביבתיו : ח ויאמר אבישי אל-דוד סגר אלהים היום את-אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו : ט ויאמר דוד אל-אבישי אל-תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח יהוה ונקה : י ויאמר דוד חי-יהוה כי אם-יהוה יגפנו או-יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה : יא חלילה לי מיהוה משלח ידי במשיח יהוה ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשתיו ואת-צפחת המים ונלכה לנו : יב ויקח דוד את-החנית ואת-צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יהוה נפלה עליהם : יג ויעבר דוד העבר ויעמד על-ראש-ההר מרחק רב המקום ביניהם : יד ויקרא דוד אל-העם ואל-אבנר בן-נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל-המלך : טו ויאמר דוד אלאבנר הלוא-איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל-אדניך המלך כי-בא אחד העם להשחית את-המלך אדניך : טז לא-טוב הדבר הזה אשר עשית חי-יהוה כי בני-מות אתם אשר לא-שמרתם על-אדניכם על-משיח יהוה ועתה ראה אי-חנית המלך ואת-צפחת המים אשר מראשתיו : יז ויכר שאול את-קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ויאמר דוד קולי אדני המלך : יח ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה-בידי רעה : יט ועתה ישמע-נא אדני המלך את דברי עבדו אם-יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי-גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים : כ ועתה אל-יפל דמי ארצה מנגד פני יהוה כי-יצא מלך ישראל לבקש את-פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים : כא ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דוד כי לא-ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד : כב ויען דוד ויאמר הנה חנית המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה : כג ויהוה ישיב לאיש את-צדקתו ואת-אמנתו אשר נתנך יהוה היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח יהוה : כד והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל-צרה : כה ויאמר שאול אל-דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכל תוכל וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו :
|