|
עמוד:32
פרק ט א ויברך אלהים את-נח ואת-בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את-הארץ : ב ומוראכם וחתכם יהיה על כל-חית הארץ ועל כל-עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל-דגי הים בידכם נתנו : ג כל-רמש אשר הוא-חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את-כל : ד אך-בשר בנפשו דמו לא תאכלו : ה ואך את-דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל-חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את-נפש האדם : ו שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את-האדם : ז ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו-בה : ח ויאמר אלהים אל-נח ואל-בניו אתו לאמר : ט ואני הנני מקים את-בריתי אתכם ואת-זרעכם אחריכם : י ואת כל-נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל-חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ : יא והקמתי את-בריתי אתכם ולא-יכרת כל-בשר עוד ממי המבול ולא-יהיה עוד מבול לשחת הארץ : יב ויאמר אלהים זאת אות-הברית אשר-אני נתן ביני וביניכם ובין כל-נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם : יג את-קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ : יד והיה בענני ענן על-הארץ ונראתה הקשת בענן : טו וזכרתי את-בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל-נפש חיה בכל-בשר ולא-יהיה עוד המים למבול לשחת כל-בשר : טז והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל-נפש חיה בכל-בשר אשר על-הארץ : יז ויאמר אלהים אל-נח זאת אות-הברית אשר הקמתי ביני ובין כל-בשר אשר על-הארץ : יח ויהיו בני-נח היצאים מן-התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען : יט שלשה וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את-היונה ולא-יספה שוב-אליו עוד : יג ויהי באחת ושש-מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את-מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה : יד ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ : טו וידבר אלהים אל-נח לאמר : טז צא מן-התבה אתה ואשתך ובניך ונשי-בניך אתך : יז כלהחיה אשר-אתך מכל-בשר בעוף ובבהמה ובכל-הרמש הרמש על-הארץ היצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על-הארץ : יח ויצא-נח ובניו ואשתו ונשי-בניו אתו : יט כל-החיה כלהרמש וכל-העוף כל רומש על-הארץ למשפחתיהם יצאו מן-התבה : כ ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה החהרה ומכל העוף החהור ויעל עלת במזבח : כא וירח יהוה את-ריח הניחח ויאמר יהוה אל-לבו לא אסף לקלל עוד את-האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא-אסף עוד להכות את-כל-חי כאשר עשיתי : כב עד כל-ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו :
|