|
עמוד:27
פרק ג א והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל-האשה אף כי-אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן : ב ותאמר האשה אל-הנחש מפרי עץ-הגן נאכל : ג ומפרי העץ אשר בתוך-הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון : ד ויאמר הנחש אל-האשה לא-מות תמתון : ה כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע : ו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה-הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם-לאישה עמה ויאכל : ז ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת : ח וישמעו את-קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן : ט ויקרא יהוה אלהים אל-האדם ויאמר לו איכה : י ויאמר את-קלך שמעתי בגן ואירא כי-עירם אנכי ואחבא : יא ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן-העץ אשר צויתיך לבלתי אכל-ממנו אכלת : יב ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה-לי מן-העץ ואכל : יג ויאמר יהוה אלהים לאשה מה-זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל : יד ויאמר יהוה אלהים אל-הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל-הבהמה ומכל חית השדה על-גחנך תלך ועפר תאכל כל-ימי חייך : טו ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב : טז אל-האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל-אישך תשוקתך והוא ימשל-בך : יז ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן-העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך : יח וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את-עשב השדה : יט בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל-האדמה כי ממנה לקחת כי-עפר אתה ואל-עפר תשוב : כ ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל-חי : כא ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם : כב ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן-ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם : כג וישלחהו יהוה אלהים מגן-עדן לעבד את- תחתנה : כב ויבן יהוה אלהים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם לאשה ויבאה אל-האדם : כג ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה-זאת : כד על-כן יעזב-איש את-אביו ואת-אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד : כה ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו :
|