בתקופת המשנה התקיים יישוב יהודי בארץ ישראל , ולקראת סוף תקופה זו חרב בית המקדש השני . בתקופת התלמוד הלך והתמעט היישוב היהודי בארץ , ובתקופות מאוחרות יותר הוא כמעט ונכחד . העם היהודי נפוץ בין עמי העולם , ובכל תקופת הגלות , במזרח ובמערב , לא חדל לייחל לשיבה לארץ האבות . באגדות , בסיפורים ובפרשנויות על פסוקים ( מדרשי פסוקים ) הביעו חכמי המשנה והתלמוד את הצער והגעגוע שלהם לציון . הם חיזקו את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל בעזרת אמירות המסבירות מדוע ניתנה ארץ ישראל לעם ישראל , סיפרו על הזכות שניתנת למי שקובע את מקומו בארץ ישראל , הפצירו בעם היהודי שלא לוותר על הישיבה בארץ ישראל , וסיפרו בשבחה של ארץ ישראל . המשנה היא היצירה ההלכתית הראשונה שנכתבה אחרי התורה שבכתב . את המשנה ערך סופית בשנת 220 לספירה ( בערך ) רבי יהודה הנשיא . במשנה הערוכה יש שישה סדרים ( ש"ס , ( כלומר קובצי משניות המסודרות על פי תוכנן , ובהן דיונים הלכתיים של התנאים ( חכמי ארץ ישראל ) במאות הראשונה והשנייה לספירה . התלמוד ( ידוע גם בשם הארמי : גמרא ) הוא העמקה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים - חכמי ישראל וחכמי בבל בתקופה...  אל הספר
עמותת חינוך ישראלי ע"ר