| סיפור יהואש ביבר א בשנת 1948 בימי המלחמה , עברנו , כל הילדים והאימהות , מהקיבוץ לחיפה . בקיבוץ המלחמה הגיעה עד לבתים . בחיפה ראינו לפעמים מטוסים בשמים , וברדיו דיברו על פצצות . גרנו בבית גדול . בהתחלה לא גרו בבתים מסביב , אבל לאט לאט באו לשם 5 אנשים מן המלחמה באירופה . האנשים האלה דיברו בהרבה שפות ולבשו בגדים שונים . כל יום טיילנו , אני ושוקה , החבר שלי , בעיר . שוקה לא היה בן הקיבוץ . הוא היה “ ילד חוץ . " הוא ידע הרבה יותר ממני על “ החיים . " הוא סיפר לנו סיפורים ולימד אותנו דברים שלא ידענו . הוא לא פחד משום דבר , ועשה דברים שאני אף 10 פעם לא עשיתי . רק דבר אחד היה יקר לו מאוד : אימא שלו . היא גרה בחולון , והוא נסע לפעמים לבקר אותה . תמיד הוא חזר עצוב . הוא לא סיפר לי שום דבר על אימא שלו . אהבנו ללכת ברחובות העיר . חיפשנו דברים מעניינים בין הבתים . פעם אחת רצנו בין הבתים , ופתאום הגענו לחצר גדולה , ושם , ליד עץ , ישב נער על כיסא 15 גלגלים . על הראש היה לו כובע שחור . לא רחוק , על העץ , היה תוכי ירוק עם מקור צהוב . לנער היו עיניים מיוחדות , חזקות . היה בעיניים האלה כוח חיים . הוא הס...  אל הספר
נטע-מטח