בעקבות רס"ג השימוש בלשון המקרא לכתיבת שירה היה לאחד המאפיינים של המשוררים היהודים שחיו בספרד . הם ראו בלשון המקרא מאגר חי שאפשר להשתמש בו לצרכים ספרותיים , וידיעתה נחשבה בעיניהם לחלק מהמטען התרבותי של כל יהודי . עם זאת , הם הושפעו גם מהשירה הערבית , שהדגישה את החריזה וחלוקת השיר לבתים . בהשפעת השירה הערבית שנכתבה בלשון הקוראן ושילבה פסוקים ממנו נהגו הפייטנים בספרד לשבץ פסוקים מהמקרא או חלקי פסוקים בשיריהם . הפיוטים שנכתבו בספרד מיעטו לשלב דברי אגדה והלכה ולעומת זאת הם כללו ענייני הגות ומחשבה , ולעתים אף ענייני מדע . תחומים אלו נוספו לשירה בהשפעת התרבות הערבית , אך יש הטוענים כי ההשפעה הייתה בעיקר בצורה ובסגנון ולא בתכנים . המשורר הראשון שאימץ את מאפייני השירה הערבית – ובהם המשקל והחרוז – היה דונש בן לברט . דונש גם היה הראשון שידוע לנו שכתב זמר מיוחד לשבת , ולא פיוט שנועד להיאמר כחלק מהתפילה ( עמ' . ( 151 בעקבות דונש נכתבו פיוטים שלא היו חלק מהתפילה אלא עסקו ביחס שבין האדם לאלוהיו , במצבו של האדם בעולם , ובחולשותיו . לדוגמה הפיוט " אלהי אל תדינני , "כמעלי שכתב רבי יצחק אבן מר שאול , תלמ...
אל הספר