בעקבות רס"ג התפתח בספרד מאמצע המאה העשירית ועד אמצע המאה השתים עשרה מחקר הלשון העברית ודקדוקה . המדקדקים זיהו שורשים של מילים , ביארו את משמעויותיהם וניסו להתאים את מערכת המושגים של הדקדוק הערבי ללשון העברית . הם ראו בעבודתם אמצעי שיסייע להבנה נכונה של פסוקי התורה . אחד המדקדקים , מנחם בן סרוק 970–920 ) בערך , ( הוזמן לקורדובה על ידי חסדאי אבן שפרוט ( עמ' ( 83 לשמש לו מזכיר ולעסוק בחקר הלשון . מחברת מנחם , שכתב בעברית , הייתה המילון הראשון ללשון העברית וללשון הארמית הנמצאות במקרא . מנחם הצביע בפעם הראשונה על קיומו של אותיות השורש . ואולם , לדעת מנחם שורש של מילה יכול להיות מורכב מאות אחת , משתיים , משלוש , מארבע או מחמש אותיות . חידוש אחר של " מחברת מנחם" היה הניסיון לבאר את אוצר המילים של המקרא אך ורק על סמך ההקשר הענייני . על גישה זו חלק דונש בן לברט 990–920 ) בערך , ( שהוזמן גם הוא לקורודבה על ידי חסדאי אבן שפרוט . בספרו תשובות דונש בן לברט הוא תקף את מנחם על כך שנמנע מהשוואה ללשון הערבית – והוא טען כי ההשוואה לערבית לא רק מותרת , אלא שהיא מועילה להבנת המקרא . בכתביו של דונש מופיעה ...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית