אחד האתגרים שעמדו בפני הפרשנים בימי הביניים הייתה המחלוקת עם הקראים , שנקראו בשם זה משום שביקשו להישען על פסוקי המקרא בלבד כמקור לפסיקת הלכה . הקראים טענו כי התורה יכולה , ואף חייבת , להתפרש על פי מה שכתוב בה , בלא צורך במסורת ובתורה שבעל פה . הם כתבו פירושים למקרא , ספרי דקדוק , פילוסופיה והלכה משלהם , ולא קיבלו את פסיקות הגאונים . רס"ג בפירושו למקרא ביקש להוכיח שאי-אפשר לפרש את המקרא בלי התורה שבעל פה . את ההוכחה לכך הוא הביא מתוך המקרא עצמו : מצוות רבות מנוסחות בצורה תמציתית ביותר , באופן שלא תמיד ברור כיצד יש לקיימן – לדוגמה מאילו חומרים לבנות סוכה ומה מידותיה . רס"ג העיד כי המטרה של חיזוק הסמכות של התורה שבעל פה הייתה כה חשובה בעיניו עד כי חרג בפירושו מפשט הפסוקים במקרים שהפשט סתר את המסורת . קראים – בשלהי המאה התשיעית קבוצות קראיות היו פזורות ברחבי האימפריה המוסלמית וגם בארץ ישראל . הקבוצות הקראיות היו שונות זו מזו אבל הן היו מאוחדות בהתנגדותן ליהודים , שהם כינו , "רבנים" בשל המחויבות שלהם לפרשנות של חז"ל . בין הקראים לבין היהודים הרבנים היו התנגשויות אלימות והקנטות הדדיות , אך ג...
אל הספר