בימי הביניים חל שינוי במעמדן של נשים במקרה של גירושים . אחת התקנות שיוחסו לרגמ"ה היא האיסור לגרש אישה כנגד רצונה . כמו כן חכמים פעלו נגד בעלים שביקשו לקפח את חלקן של נשותיהם . אל רש"י נשלחה שאלה על בעל שרצה לגרש את אשתו מבלי לתת לה את הפיצוי המגיע לה לפי הכתובה בטענה שהנישואים אתה היו מבוססים על טעות , שכן היא הסתירה מומים גופניים . רש"י לא הסתפק בפסיקה שחייבה את הבעל לשלם את דמי הכתובה אלא אף נזף בבעל על יחסו לאשתו ( תשובות חכמי צרפת ולותר , סימן מ . ( העיסוק של היהודים במסחר הרחק מביתם לא אחת הותיר את הנשים תקופה ארוכה לבדן . לנוכח מצב זה , במאה השתים עשרה אסר רבנו תם על הבעל להיעדר מהבית יותר משנה וחצי בלא הסכמת אשתו . עמדה תקיפה עולה מתשובות החכמים כנגד פגיעה גופנית בנשים . חכמי אשכנז החמירו עם בעלים שהכו את נשותיהם והשתמשו בביטויים קשים נגד התופעה . במאה השלוש עשרה המהר"ם מרוטנבורג אף איים לקצוץ את ידו של בעל שהכה את אשתו . גם בתשובות של חכמים בארצות האסלאם בולטת הדאגה לזכויות הנשים . החשש ממצב שבו האישה תישאר עגונה היה הרקע לתקנה מקירואן שלפיה גט שכתב הבעל לאשתו יהיה תקף מיד עם מ...
אל הספר