האישה , בהיותה שותפה בבניין התא המשפחתי , סייעה בפרנסה , אך התנאי לכך היה שצניעותה לא תיפגע . יציאת האישה מביתה לא התקבלה בעין יפה , במיוחד בארצות האסלאם . בחברה המוסלמית נאסר על אישה לצאת מביתה בחופשיות , אסור היה לגבר זר להתעניין בשלומה , ופניה היו חייבים להיות מכוסים ; והיהודים הושפעו מכך . רוב הנשים היהודיות בארצות האסלאם עבדו בבתיהן במלאכות כגון אריגה וטווייה או במסחר זעיר ; ונשים שעבדו מחוץ לביתן היו מיעוט . הרמב"ם אף אסר על נשים להתפרנס מהוראה גם במקרים שהבעל לא סיפק את צורכי המשפחה או נעדר לתקופה ארוכה ( תשובות הרמב"ם , חלק א , סימן מה . ( עם זאת , גם בארצות האסלאם נשים יהודיות נהגו לצאת ולבוא באופן חופשי . לעתים , במקרים שהבעל נפטר , הן עסקו במסחר , והיו בהן בעלות נכסים – אך הן היו היוצאות מן הכלל . בארצות הנצרות הפעילות הכלכלית של נשים מחוץ לבתיהן הייתה מקובלת יותר , ונשים אף ניהלו דוכסויות . גם בחברה היהודית היו נשים בעלות נכסים ורכוש . באחת השאלות , שכנראה הופנתה אל רש"י , מסופר על אישה שירשה כרמים ובתים ; ובשאלה אחרת מתוארת אישה שהייתה מקורבת לאשת השליט המקומי . כמה מהנשים...
אל הספר