בחברה היהודית נודעת חשיבות מיוחדת להקמת משפחה והיא נחשבת למצווה . בימי הביניים המשפחה היא שחינכה את הילד לשמירת מצוות והכשירה אותו ליטול חלק בחיי הקהילה . כפי שהיה מקובל גם בחברה הלא-יהודית בימי הביניים ההחלטה על ההתקשרות של בני זוג הייתה בידי האב . בשלב ההתקשרות , שנקרא שידוכים , נקבעו מועד החתונה , מקום המגורים של בני הזוג והנדוניה – הרכוש והכסף שייתנו הורי הכלה לבתם . מנוסח של כתובות שהגיעו לידינו ממצרים אפשר ללמוד כי האבות דאגו להבטיח מידה מסוימת של עצמאות כלכלית לבנותיהם . לאחר שהמשפחות הסכימו ביניהן על תנאי ההתקשרות ביניהן נקבע סכום פיצוי במקרה שאחד הצדדים יפר אותה . סכום הפיצוי העיד על מעמדה של המשפחה . ככל שהמשפחה הייתה מכובדת יותר כך היא דרשה סכום גבוה יותר על הפגיעה בשמה הטוב . הפרת ההתקשרות נחשבה כה חמורה עד שבאחד המקרים פסק רש"י לא רק להחזיר את הכסף שנתנו הורי הכלה אלא גם להלקות את מי שסירב לעשות כן ( תשובות חכמי צרפת ולותר , סימן כז . ( בגניזה הקהירית נמצאו שטרות שמהם אפשר ללמוד על גובה הקנס שהוטל על מי שביטל שידוכים , ובספרד אף התירו לפנות אל השלטונות במקרה שאדם סירב לשלם...
אל הספר