חשיבות רבה העניקו הקהילות למצוות הצדקה , שנחשבת שקולה כנגד כל המצוות , וסיפוק צורכיהם של העניים נתפס כחובת הציבור . לפי הרמב"ם " מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להם קופה של צדקה" ( הלכות מתנות עניים , פרק ט , הלכה ג . ( הקהילה ערכה רשימות של מקבלי התמיכה , סכומי הכספים שהוקצבו להם , מצרכי מזון ופריטי לבוש . היו קהילות שחייבו מתן צדקה לא רק לחברי הקהילה אלא גם לאורחים . הקהילה גם סייעה לעניים בתשלום המס לשלטונות . במקומות שהייתה גבייה משותפת הסכום שנגבה מהעשירים היה גדול מהסכום שנגבה משאר הקהל , ובגבייה ישירה סייעו העשירים לעניים בתשלום . כאשר אנשים נאסרו בשל חובם לשלטונות ראתה הקהילה בשחרורם קיום של מצוות פדיון שבויים ( עמ' . ( 93 מצווה זו נהגה בכל הקהילות , גם ביחס לשבויים מקהילות אחרות , ולא אחת מימנה הקהילה גם את הוצאות המחיה של השבויים עד לפדיונם . תפיסת הערבות ההדדית באה לידי ביטוי גם במוסדות אחרים שהקימו הקהילות , לדוגמה בית חולים ומבנה ששימש להכנסת אורחים . כמו כן , בקהילות בארצות הנצרות היו קבוצות , שנקראו חבורות של מצווה , שהתארגנו לקיים מצווה מסוימת , כגון ביקור חול...
אל הספר