הקהילות בארצות האסלאם מפקחות על מוסדות החינוך

בארצות האסלאם נקרא המוסד החינוכי כנ יס , על שום סמיכותו לבית הכנסת . הכניס היה מוסד ציבורי והקהילה פיקחה עליו ומימנה אותו . היו גם קהילות , לדוגמה במצרים , שמוסדות החינוך והסעד בהן כלל לא היו באחריותן אלא התבססו על תרומות של נדבנים , כפי שהיה מקובל בחברה המוסלמית באותה תקופה . כמו כן היו ילדים שלמדו בביתם או בבית המלמד במסגרת לימודית שנקראה כותאב . הצלחתם של המלמדים נמדדה על פי רמת הידיעות של התלמידים , שהיו נבחנים מעת לעת לפני נציגי הציבור . מעמד המורה היה מכובד , ואף שנשמעו תלונות שהמורים עניים , מכתבים שהשתמרו בגניזה הקהירית מלמדים שהיה אפשר להתפרנס בכבוד מהוראה . תלמידים בוגרים למדו אצל מורה או בישיבות , שהיו מוסדות לימוד ושימשו בית דין גבוה . בקהילות בבל ובקהילות בצפון אפריקה ובספרד , שהושפעו מהמסורת הבבלית , תכלית הלימוד בישיבה הייתה פסיקת הלכה והכשרת תלמידי חכמים לתפקידי הנהגה . הישיבה לא נתפסה כמקום הוראה ולימוד לרבים , כמו בקהילות בארצות הנצרות , אלא מקום המיועד לתלמידי חכמים . החל במאה השמינית הישיבה בארצות האסלאם הייתה מוסד שבו למדו בעיקר בנים למשפחות מיוחסות , ומקומם בה עבר...  אל הספר