במרכז חיי הקהילה עמד בית הכנסת . בית הכנסת לא היה רק מקום תפילה : למדו בו תורה , הדיינים ישבו בו למשפט , והוקראו בו איגרות שהתקבלו בקהילה . אל בית הכנסת באו יהודים לקרוא פרקי תהילים , לשיר פיוטים ולומר קינות שנכתבו לזכר מאורעות שפקדו את הקהילה . אירועים , כגון טקס ברית מילה וחתונה , נערכו בבית הכנסת ; ובו גם נאספו כספי צדקה , נקבעו שיעורי המס והוכרז על מכירת רכוש . בבית הכנסת התקבלו תקנות הקהל ( עמ' ( 105 והוכרז העונש למי שעבר עליהן . מחצר בית הכנסת יצא טקס לוויית המת אל בית הקברות של הקהילה . בתחילה בכל קהילה היה בית כנסת אחד , אך משגדלו הקהילות גדל מספרם של בתי הכנסת . לדוגמה , באלכסנדריה שבמצרים היו במאות האחת עשרה עד השלוש עשרה לפחות שני בתי כנסת , ובברצלונה שבספרד היו במאה השלוש עשרה ארבעה בתי כנסת . לעתים הקהילה הייתה קטנה או ענייה מכדי להקים מבנה מיוחד כדי שישמש בית כנסת , והתפילות התקיימו בבית פרטי . גם כשיוחד לבית הכנסת מבנה משלו הוא דמה בצורתו לבתי המגורים של היהודים , וזאת בשל ההגבלות שהטילו השלטונות הנוצריים וגם השלטונות המוסלמיים על גודלו של בית הכנסת ועל גובהו . היהודים ה...
אל הספר