לחברי הקהילה הייתה סמכות לתקן תקנות , שנקראו תקנות הקהל , וכל בני הקהילה היו חייבים להישמע להן . תקנות הקהל עסקו במגוון של נושאים ושאלות שהתעוררו בחיי הקהילה – לדוגמה , היחסים עם השלטונות ועם החברה הנוכרית , הסמכות של ראשי הציבור , תשלום המסים ודרכי גבייתם , דרכי ההתנהגות של היחיד , היחסים במשפחה ועוד . באמצעות התקנות ביקשו הקהילות להשיב על שאלות אלו תשובות שמבוססות על ההלכה ושיבטיחו את שמירת ההלכה למרות השינויים שחלו בתנאי החיים של היהודים . הסמכות של כל הציבור לתקן תקנות התבססה על התפיסה שקיימת ערבות הדדית בין חברי הקהילה . הסמכות התבססה גם על המושג בני עיר ועל המושג הפקר בית דין הפקר , שלפיו לקהילה כולה יש מעמד של בית דין . עם זאת , הסמכות של תקנות הקהל הייתה מוגבלת והן לא יכלו לסתור עקרונות של צדק ויושר . תכליתן הייתה חייבת להיות לצורך של הציבור ולא של קבוצה או יחיד בתוכו . אם התקנות עמדו בכללים אלו , קהילה אחרת לא הייתה רשאית לבטלן . היו קהילות שתקנות הקהל התקבלו בהן רק על ידי נציגים נבחרים או ממונים , שנקראו קהל . מציאות זו הייתה רווחת יותר בקהילות בארצות האסלאם , שבהן הסמכות לתק...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית