בכל הארצות שחיו היהודים הם דיברו בשפת הארץ , שפה שרכשו בחיי היום-יום – לדוגמה הלע"ז , ( לשון עם זר ) שפתם של לא-יהודים בצפון צרפת . בינם לבין עצמם דיברו היהודים בשפה משלהם , שלא הייתה שונה במידה רבה משפתה של חברת הרוב , אך היה בה כדי להבדילם ממנה . לדוגמה : יידיש – שפתם של יהודי גרמניה במאות השתים עשרה והשלוש עשרה ; וערבית-יהודית – ערבית הכתובה באותיות עבריות בארצות האסלאם . דוגמה אחרת להשפעות תרבותיות היא העובדה שיהודים , במיוחד נשים , נקראו בשמות לא-עבריים , לדוגמה : דולצא אשתו של רבי אלעזר מוורמס ( עמ' . ( 128 התופעה הייתה קיימת גם במשפחות של תלמידי חכמים , והיא מלמדת על כך שהיהודים לא ראו בכך ביטוי לטשטוש הזהות היהודית . בארצות הנצרות המגעים של שכבת המנהיגות היהודית עם תרבות הסביבה הנוצרית היו מצומצמים באופן יחסי . עם זאת , היו קשרים בחיי היום-יום וכן השפעות הדדיות על המשפחה ועל טקסים הקשורים במעגל החיים . חוקרים מציינים כדוגמה לכך את טקס החול–קרייש ( אולי מלשון " קריאת שם" או מלשון צעקה , ( שבו ניתן לתינוק שם חול - שם שבו אדם נקרא בחיי היום-יום , כפי שהיה נהוג בחברה הנוצרית בת הזמ...
אל הספר